לאחר כשלון בניסיונות להגיע לעסקה עם חמאס לשחרור החטופים ולכינון הפסקת אש, השלימה ישראל את המבצע להשתלטות על מרחב רפיח והתבססה בציר פילדלפי, כדי לחסום את נתיב ההברחות של חמאס והתעצמות מחדש. ישראל שולטת בכל המעברים לרצועה. לאור המצב שנוצר, הקהילה הבינלאומית מכריזה, כי משמעות המצב הנוכחי שלישראל שליטה ואחריות מלאה על רצועת עזה ועל מצבה של האוכלוסייה הפלשתינית. חוליות של החמאס וכנופיות פשע ממשיכות להשתלט על משאיות הסיוע ההומניטרי ומשבשות את חלוקת המזון. האו"ם וארה"ב מאשימים את ישראל בהידרדרות המצב ההומניטרי. בנוסף, בכל מקום שיש וואקום בנוכחות כוחות צה"ל, עולים גורמי חמאס ומפגינים את כוח שליטתם. לפיכך, שר הביטחון הודיע, כי צה"ל יאבטח את הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה, ויקים נקודות חלוקה באזורים שבהם ערוכים כוחות צה"ל. לאור הקיפאון במגעים להפסקת אש ולשחרור החטופים וסירוב ממשלת ישראל להציג מתווה מדיני, ארה"ב הודיעה שהיא משעה את היוזמה לנורמליזציה בין סעודיה לישראל והיא שוקלת להפחית את מעורבותה בהשגת הפסקת אש והסכם לשחרור החטופים. הקבינט הביטחוני החליט, כי לא ניתן יהיה להשיג ניצחון במלחמה אם לא יוקם לאלתר ממשל צבאי ברצועה שיביא לפירוק שלטון חמאס ולמניעת צמיחתו מחדש. צה"ל מפעיל את יחידת הממשל הצבאי ובאמצעותה מנסה לתפעל את הרשויות המקומיות ברצועה, אך נתקל בסירוב מצד הפקידים שנתונים ללחץ כבד מצד גורמי פתח כמו גם חמאס, שמאיימים על חייהם אם ישתפו פעולה עם הכיבוש. צה"ל הרחיב את סדר הכוחות ברצועה לשלוש אוגדות ונדרש להתמודד עם פיגועי טרור של תאי חמאס ושאר הפלגים, פשיעה גוברת בשטח הרצועה ואירועים של הפרות סדר ציבורי. ישראל נקראת שוב לבית הדין הבינלאומי בהאג, בטענה לענישת אוכלוסיית עזה ועידוד הגירה של עזתיים אל מחוץ לרצועה.

ארה"ב: ההכרזה על כיבוש הרצועה מוצאת את ארה"ב בתקופה הכי פחות מתאימה, בשל השפעתה על קמפיין הבחירות. המטרה העיקרית של הממשל היא לצלוח את החודשים הקרובים באמצעות מניעת הסלמה למלחמה אזורית, ולשם כך הוא מקיים גם מגעים חשאיים מול טהרן. ארה"ב משעה את הנורמליזציה, כולל הסכם ההגנה עם סעודיה. הממשל מגביר את הלחץ על ישראל לאספקת הסיוע ההומניטרי לאוכלוסיית, ומאיים בסנקציות צבאיות על ישראל אם יקודמו יוזמות להתיישבות ישראלית ברצועת עזה. חמאס: בראייתו ההתבוססות הישראלית בבוץ העזתי משרתת אותו לאורך זמן. הוא גורם לאבדות בקרב כוחות צה"ל בפעולות טרור וגרילה; מייצר פרובוקציות על ציר פילדלפי כדי לחבל ביחסי מצרים-ישראל; ממשיך להחזיק בחטופים החיים והמתים במנהרות, ומודיע כי יסכים לעסקה רק אם ישראל תצא מכל שטחי הרצועה ויינתנו ערבויות אמריקניות להפסקת אש קבועה. הרשות הפלשתינית: מפגינה אוזלת ידה וחוסר רלוונטיות. היא דורשת כינוס ועידה בינלאומית שתפעל לסילוק ישראל משטח הרצועה וקוראת להקמת כוח בינלאומי שייטול מישראל את השליטה על הרצועה. בד-בבד, היא מנסה לקדם ממשלת אחדות של טכנוקרטים שתשלוט גם ברצועת עזה. הציבור הפלשתיני ביהודה ושומרון: פותח בפעילות עממית אלימה, גם נגד כוחות הכיבוש הישראלי וגם נגד ההנהגה הכושלת של הרשות הפלשתינית שהוא דורש את החלפתה וקיום בחירות מיידיות. ההתקוממות העממית מתרחבת באלימות וטרור כלפי מתנחלים בצירים, פשיטות לתוך התנחלויות ופשיטות מעבר לקו הירוק ליישובי התפר. הדבר מחייב תגבור כוחות צה"ל בסדר כוחות נרחב וגורם לדילול הכוחות הערוכים בזירה הצפונית. אירן וחיזבאללה: מרוצות מכך שישראל משלמת מחירים כבדים. אירן דבקה בהמשך מלחמת ההתשה נגד ישראל באמצעות שלוחיה, ומעניקה להם חופש פעולה בתקיפת ישראל, וכן בתקיפת הכוחות האמריקנים במזרח התיכון ופגיעה בנתבי השייט. בראיית טהרן, המצב החדש מפחית את החשש לתקיפה ישראלית נרחבת נגד חיזבאללה בלבנון, עם זאת, היא מכריזה שאם ישראל תסלים למלחמה מול חיזבאללה, אירן תפעל ישירות משטחה נגד ישראל ובעלות בריתה במרחב. חסן נסראללה צובר ביטחון ומעלה את רף התקיפות נגד ישראל בעוצמה וברדיוס הפעולה. במקביל מוגבר המאמץ להברחת אמצעי לחימה וכסף לתמיכה בטרור ביו"ש דרך ירדן. מצרים: מאבדת את הקלפים שלה ואת יכולתה לקדם את האינטרסים שלה ברצועת עזה (כמו השבת השליטה של הרשות הפלשתינית). מצרים מטילה את מלוא האחריות על ישראל, מסרבת להפעיל את מעבר רפיח, מתגברת את כוחותיה לאורך גבול הרצועה למנוע בריחה המונית של פלשתינים ובתוך כך מפרה את מחויבותה להגבלת פריסת כוחותיה בסיני במסגרת הסכם השלום. בנוסף, קהיר משיבה את שגרירה מתל אביב להתייעצויות ומונעת מישראל את הפעלת מתחם השגרירות בקהיר. במקביל מצרים יחד עם ירדן פועלות לניגוח ישראל בפורומים בינלאומיים ומצטרפות לדרום אפריקה בתביעה להאשמת ישראל ברצח עם. ירדן: במבוכה אסטרטגית. התפרצות הפגנות אלימות של פלשתינים ותומכי האחים המוסלמים לא רק בדרישה לבטל את הסכמי השלום ולהפסיק התיאום הביטחוני עם ישראל, אלא גם כנגד המלך עבדאללה ובית המלוכה ההאשמי. ירדן נאלצת להתמודד עם נחילי טילי שיוט וכלי טייס בלתי מאוישים תוקפים שחוצים את מרחבה האווירי מעירק ומסוריה לשם פגיעה בישראל. צבא ירדן מפסיק את הניסיונות ליירט את כלי הטייס וגם מוריד פרופיל בסיכול הברחות של אמצעי לחימה ליו"ש. סעודיה והמפרציות: תהליכי הנורמליזציה והקשרים הדיפלומטיים עם ישראל מוקפאים, ובמקביל הן מגבירות את המגעים המדיניים ויחסי המסחר עם אירן. רוסיה וסין: מתלכדות למאמץ בינלאומי נגד ישראל וארה"ב, ומקדמות עסקות נשק מול אירן. הקהילה הבינלאומית: מאיימת בסנקציות כבדות נגד ישראל אם תעודד טרנספר של פלשתינים מהרצועה, או תספח שטחים ביו"ש; מאשימה את ישראל בהפרת צווי בית הדין הבינלאומי; בית הדין הפלילי מרחיב את צווי המעצר נגד בכירים בישראל ומפקדים בצה"ל; מתקבלת החלטה המשמרת ומחזקת את אונרא כסוכנות המרכזית לטיפול בציבור הפלשתיני.

כיבוש הרצועה משרת את אויביה של ישראל ובראשם אירן, שמקבלת לגיטימציה להמשך מלחמת התשה רב-זירתית באמצעות שלוחיה נגד ישראל. חיזבאללה ממשיך בתקיפת ישראל מלבנון ומונע את החזרת התושבים המפונים מקו העימות. בד-בבד, לאירן יש חופש פעולה והיא מאיצה את התקדמותה בפרויקט הגרעין. ישראל שרויה בתהליך נסיגה אסטרטגי רב-ממדי, כולל בזירת הפנים, שגוברת בה ההתנגדות לממשלה ומתרבים הגילויים של חוסר נכונות להתנדב למילואים על בסיס צו 8. הסימולציה הצביעה על מספר מגמות שליליות לישראל, אך לא ברור לאיזו מידת חומרה הן יכולות להתפתח: הפגיעה במערכת היחסים בין ישראל לארה"ב; הקיפאון בהסכמי השלום, האם יש סיכון בביטולם; הנטל הצבאי בכל זירות המלחמה; כיבוש הרצועה לא מסייע בפתרון הסוגיה למי ניתן להעביר את האחריות לניהולה; האם ישראל יכולה לגבש אסטרטגיית יציאה מההסתבכות האסטרטגית? אמנם עלה בסימולציה, כי הכיבוש מספק מענה ליעדים הביטחוניים הבאים: מניעת צמיחת חמאס וחידוש מנגנוני השליטה שלו ברצועה; פירוז הרצועה וחופש פעולה צבאי לפירוק תשתיות טרור; אבטחת הסיוע ההומניטרי והגעתו לתושבים; מניעת כאוס בדמות השתלטות גורמים עבריינים וקיצוניים, ומניעת סומליזציה של הרצועה; קידום תהליכי דה-רדיקליזציה, תוך פיקוח על מסגרות החינוך ברצועה. אולם, לכיבוש ולממשל הצבאי מסה כבדה של השלכות שליליות: כניסה למצב שמטיל חובות רבים על ישראל ללא ודאות לגבי מתי ואיך ניתן לסיימו. להערכת גורמים שונים, עלות הכיבוש היא עשרות מיליארדי שקלים מדי שנה, מבלי לחשב את עלות השהייה של כוחות צה"ל ברצועה בסדר כוחות של שלוש אוגדות. חובות הממשל הצבאי ואחריותו: סדר ציבורי; אספקת דלקים; שירותי בריאות, טיפול במגיפות ותברואה; אספקת חשמל; ארגון מגורים; פינוי אשפה והריסות; שירותי דת וקבורה; חינוך; תעסוקה; סעד; תיקון תשתיות כבישים; שירותי כיבוי אש והצלה; ניהול מרשם האוכלוסין; כינון מערכת לאכיפת חוק (שיטור, חקירה, מעצר, העמדה לדין, כליאה); שירותים ציבוריים. עלתה עוצמת איבת התושבים כלפי הממשל הצבאי שהובילה גם לרף טרור גבוה, וגילויי התקוממות והתנגדות האוכלוסייה. אלו הובילו ללחץ בינלאומי כבד על ישראל, עד לכדי בידוד מדיני וכלכלי. בעקבות הכרזה על כיבוש הרצועה וכינון ממשל צבאי, תימשך ואף תועצם מלחמת ההתשה נגד ישראל שמובילה אירן באמצעות שליחים. יתר על כן: נזק כבד במונחי מצבה האסטרטגי של ישראל יהיה חיסול ההזדמנות לכונן נורמליזציה בין ישראל לסעודיה ולכונן קואליציה ביטחונית אזורית בהובלת ארה"ב ובהשתתפות מדינות ערב המתונות וישראל.