שדה התעופה אילת שכן בלב העיר אילת, בצמוד ובמקביל לכביש 90 (כביש הערבה). הוא הוקם על-ידי חיל-האוויר וחיל הנדסה בתחילת שנת 1949עם סיום "מבצע עובדה" וכיבוש אום רש רש. במקום הוכשר בתחילה מסלול עפר קצר לנחיתת מטוסים קלים. ריחוקה של אילת ממרכז הארץ בשנות ה-50 והקושי להגיע אליה ברכב הביא את משרד התחבורה והעומד בראשו שר התחבורה דוד רמז לקבל החלטה לפתח את השדה האילתי. נסלל שביל אספלט באורך כמה מאות מטרים והוחלט על הקמת חברת תעופה פנים ארצית שתפעיל קו סדיר לוד -אילת כדי לאפשר קשר אווירי ליישוב המרוחק. החברה הוקמה בדצמבר 1949 בשותפות בין "אל על" והסתדרות העובדים. תחילה נקראה בשם "אילתה". בשל יעודה. במחצית השנייה של 1950 שינתה שמה לארקיע. החברה החלה בטיסות ניסיון לשדה התעופה באילת בפברואר 1950.

ב-28 לפברואר בשנת 1950 י"א באדר תש"י - יום תל חי, נערך אירוע משולב של חנוכת-פתיחה רשמית של שדה התעופה באילת וחנוכת קו סדיר לוד-אילת עם טקס יום השנה הראשון לשחרור אילת. קרוב ל-200 מוזמנים ובהם פקידי ממשלה, אנשי צבא ועיתונאים הוטסו באותו יום (28.2.1950) לאורך שעות הבוקר בחמש טיסות במטוסי קומאנדו ודקוטה של חברת "אילתה" שיצאו מלוד לאילת. בין האורחים הטסים לאילת: מבקר המדינה ד"ר זיגפריד מוזס, מנכ"ל משרד הפנים אשר רוזנבלום ועוד. העיתונאי אפרים תלמי חבר מערכת עיתון דבר שנילווה למוזמנים הטסים לאילת דיווח בעיתונו (1.3.50) כי מטוס קומאנדו הדו מנועי בו טס המריא משדה התעופה בלוד ב-10:45 וב-11:50 (כעבור כשעה, א.א) כבר נחת באילת. תלמי מתאר בדיווחו את הנופים המרשימים הנשקפים מהמטוס ובין השאר כותב: "רק מי שעבר כמוני את הדרך לאילת פעמיים בג'יפ הלוך וחזור וטעם את חתחתי הדרך יודע להעריך את גודל השעה ואת ההרגשה של קפיצת דרך באוויר". זמן קצר לאחר נחיתתם באילת השתתפו האורחים במסדר צבאי לכבוד יום השנה הראשון לאילת שנערך בחצר הבקתות באום רש רש סמוך לשפת המפרץ מסביב לתורן הנפת דגל הדיו. בטקס נשא "פקודת יום" בשם הרמטכ"ל יגאל ידין אל"ם נחום שדמי והוא ננעל בשירת "התקווה". בערב נערכה למוזמנים שנשארו באילת תוכנית אמנותית בהשתתפות הזמרים חנה זמיר, אברהם וילקומירסקי, עזריה רפפורט ("הבימה") והפסנתרן אקורדיוניסט פטרסבורסקי. שדה אילת החל לפעול בשנת 1950 עם מסלול המראה באורך של 1,000 מטרים שהורחב בהמשך לכ-1,500 מטרים. הפעילות בשדה התעופה אילת בשנותיו הראשונות הייתה מצומצמת. בשלב הראשון התקיימו טיסות בודדות מספר פעמים בשבוע בקו לוד-אילת וזה היה למעשה קו טיסה פנימי הראשון בארץ שהופעל על-ידי חברת "אילתה"(ארקיע). מחיר כרטיס טיסה לוד אילת וחזור עלה באותם ימים 12 ל"י.

בשנותיו הראשונות שדה התעופה באילת לא היה מגודר בגדר והיה ללא טרמינל נוסעים ומתחם השדה היה אף ללא ללא תאורת חשמל מסודרת בשעת חשיכה. כעמודי תאורה שימשו ג'וזניקים (לפידים") ושדה התעופה נשא יותר אופי של מנחת מאשר שדה תעופה. לוותיקי אילת זיכרונות נוסטלגיים משדה התעופה שהיה חלק מנוף ילדותם. תושב אילת מספר כי כילדים שיחקו משחקי ילדות וכדורגל על מסלול השדה. שמואל תגר מוותיקי העיר המתגורר באילת מאז 1959 מספר כי בתחילה התנהל מגדל הפיקוח מתוך צריף קטן ובשנת 1953 נבנה מגדל פיקוח שני בעל גג בטון מקומר הנמצא ממערב לשדה התעופה בשדרות התמרים מעבר לכביש הערבה בנקודה שהוא ניצב כיום כאתר שימור. תגר מספר כי "בתקופה ההיא לא היה עדיין טרמינל וכאשר רצו להודיע לנוסעים להיכנס לשדה היו מפעילים סירנה במגדל".

בשנת 1964 נבנה מגדל פיקוח חדש בתחום שדה התעופה עם טרמינל נוסעים בתוך שטח שדה התעופה והוא פעל שם עד לסגירתו בשנת 2019. לא רבים יודעים כי במחצית הראשונה של שנות ה-60 שימשו משרדי ארקיע ב"מרכז רכטר" למעשה בפועל כטרמינל הנוסעים של שדה התעופה אילת. הם כללו מזנון, קופת כרטיסים ושירותים. מכאן ממשרדי ארקיע ב"מרכז רכטר" צעדו הנוסעים מרחק של כמה מאות מטרים עד לעלייה למטוס בשדה התעופה באילת. ב-24 בספטמבר 1969 נחנך בשדה התעופה באילת בית נתיבות (טרמינל ) חדש. טקס חנוכתו נערך במעמד שר התחבורה משה כרמל, ראש עיריית אילת אשר אזר, ולב ביגון מנכ"ל חברת ארקיע. בית הנתיבות החדש כלל אולם המתנה עם מערכת מיזוג-קירור, מזנון ועוד. באותן שנים, סוף שנות ה-60 הוארך המסלול ל-1,900 מטרים.

אילת חייבת את התפתחותה בראש וראשונה לתעופה האווירית שקירבה אותה למרכז הארץ באמצעות מטוסים שנחתו בשדה התעופה באילת. לא רק תושבים ומבקרים הגיעו ובאו אלא הגיעו דואר, עיתונים, משלוחי ציוד ועוד. אנשים שנזקקו לטיפול רפואי מורכב שלא יכלו לקבלו בבית חולים המקומי יוספטל הוטסו במטוסים לבתי חולים אחרים. במשך שנים הוא חיבר בין העיר הדרומית למרכז הארץ ותרם תרומה משמעותית להתפתחות העיר. שדה אילת שימש עבור טיסות סדירות פנים ארציות, לשדה דב (תל אביב), נתב"ג וחיפה, עבור פעילות פרטית ועבור חלק קטן מהטיסות הבינלאומיות שנחתו באילת. לא מעט מהעוברים בשדה התעופה אילת היו דמויות ידועות שם ובהם אלינור רוזבלט מי שהייתה "הגברת הראשונה" של ארצות הברית, נשיאי מדינה וראשי ממשלות.

בשנת 1975 החלה התעניינות של חברת תיירות סקנדינבית באילת, ובאותה שנה נחתה בנמל טיסת השכר (צ'רטר) הראשונה של חברה מדנמרק. מאז החלו פוקדים מטוסי שכר את נמל התעופה בקביעות בטיסות בינלאומיות מאירופה. אולם מגבלות התפעול בנמל התעופה לא אפשרו נחיתת מטוסים גדולים מסוג בואינג 707, דאגלס ודומיהם, ואלה החלו עושים שימוש בנמל התעופה עובדה. מספר הנוסעים השנתי שעבר בשדה התעופה באילת בשנותיו הראשונות היה בסביבות 200 אלף נוסעים. בשנותיו האחרונות שירת נמל התעופה האילתי בטיסות הפנים והחוץ קרוב למיליון וחצי נוסעים בממוצע.

מעיון בארכיוני עיתונות היסטורית אני למד כי כבר בסוף שנות ה-50 הועלה רעיון הקמת שדה תעופה גדול ובינלאומי באילת או בסמוך אליה שיוכלו לנחות בו מטוסי סילון ומטוסים גדולים. משרד התחבורה ערך סקרים והוקמו צוותי חשיבה של מומחים מטעם המשרד בנושא. נבדקו מספר מקומות בסביבות אילת כמקומות פוטנציאלים להקת שדה תעופה בינלאומי. בתחילה דובר על הקמת שדה התעופה בינלאומי במישור "בקעת הירח" אך מסיבות שונות הדבר לא יצא לפועל. בהמשך הועלה רעיון הקמת שדה תעופה בעין עברונה כ-15 ק"מ צפונית לאילת. בינואר 2019 נחנך נמל התעופה הבינלאומי "רמון" צפונית לאילת, ובמרס 2019 יצאה הטיסה האחרונה משדה תעופה אילת. עובדיו והפעילות בו עברו לשדה רמון..

בשטח המפונה המשתרע על פני כ-800 דונם מוקם פארק הטרמינל. נא לא להתבלבל. זה לא פארק ירוק כמו שאתם חושבים ומדמיינים. זהו פארק תעשייתי מסחרי נדל"ני עם הרבה בטון ואבני מדרכה אם כי הובטח שיהיו פה ושם פינות ושטחי ירק משמעותיים ועל נאמר נחכה ונראה. כמו-כן מתוכננים לקום בשטח המפונה מלונות, בנייני מגורים, מתחם בילוי ואטרקציות ועוד. העבודות בחלק מהפרויקטים בעיצומן.