נשיא אירן החדש, מסעוד פזשכיאן, הגיש לפני שבוע 011.8.24) להנהלת הפרלמנט האירני (מג'לס) את רשימת המועמדים לכהן כשרים בממשלתו. מינוי כל אחד מהמועמדים מחייב את אישור רוב חברי המג'לס, בעוד שמינוי שרים המכהנים בתפקידים הנחשבים רגישים, ביניהם שרי החוץ, המודיעין והפנים, מחייבים גם את אישור המנהיג העליון, עלי חמנאי.
ממשלתו המוצעת של פזשכיאן מורכבת ברובה מטכנוקרטים בעלי השכלה אקדמית רחבה. 11 מבין 19 השרים נושאי תואר דוקטור (חלקם מאוניברסיטאות במערב), רובם בנושאים הנוגעים לתחומי האחריות של משרדיהם, ולחלקם גם ניסיון ניהולי בתחומים אלה.
רוב השרים המיועדים מזוהים פוליטית עם האגף הפרגמטי במחנה השמרני. שבעה מהם כיהנו בתפקידי שרים או סגני שרים בשתי ממשלותיו של הנשיא חסן רוחאני (2021-2013), ושישה מהם כיהנו כשרים או כסגני שרים בממשלתו הקודמת של הנשיא אבראהים ראיסי (2024-2021). במהלך הרכבת הממשלה הופעלו על פזשכיאן לחצים הן מצד חוגים שמרנים ורדיקליים, שקראו לו להימנע ממינוי שרים המזוהים עם הזרם הרפורמיסטי, והן מצד חוגים רפורמיסטיים, שביטאו ציפייה לשילוב שרים רפורמיסטיים, נשים, צעירים ובני מיעוטים בממשלתו. הללו עשויים לקדם שינויים גם בתחום הפוליטי-אזרחי, למשל בנוגע להקלת אכיפת קוד הלבוש האיסלאמי, הסרת החסימה על רשתות חברתיות והסרת חלק מחוקים המפלים נשים ומיעוטים אתניים-לשוניים.
הרכב ממשלתו המוצעת של פזשכיאן מעיד על מערכת האילוצים והמגבלות שבפניהם הוא ניצב, ואשר מחייבת אותו לאזן בין כוחות פוליטיים מגוונים במסגרת "ממשלת הסכמה לאומית" רחבה. מחד-גיסא, הוא מחויב לאגף המתון של המחנה הרפורמיסטי, שתמך בו במערכת הבחירות. מאידך-גיסא, הוא ביקש להימנע מהצבתם של שרים רפורמיסטיים מעוררי מחלוקת, שעלולים היו לעורר התנגדות מצד הממסד השמרני בהובלת חמנאי ומצד יתר מוקדי הכוח המרכזיים, ובראשם משמרות המהפכה, המג'לס והממסד הדתי.
על-מנת למנוע התנגדות מצד הימין השמרני, נמנע פזשכיאן מהצבתם של שרים רפורמיסטים במשרדי ממשלה הנחשבים רגישים בעיני הממסד הדתי-שמרני, ובראשם משרדי הפנים, המודיעין, ההכוונה האיסלאמית והמשפטים. יתר על כן, הוא הציב כמועמדים לשרי המודיעין (איסמאעיל חטיב) והמשפטים (אמין-חוסיין רחימי) שרים שכיהנו בממשלתו של ראיסי.
לתפקיד שר הפנים מינה פזשכיאן את אסכנדר מוא'מני, קצין משמרות המהפכה לשעבר ובכיר בכוחות ביטחון הפנים, שהביע בעבר תמיכה חד-משמעית באכיפת קוד הלבוש האיסלאמי על נשים. ניסיונו של פזשכיאן להימנע מיצירת חיכוכים עם מוקדי הכוח המרכזיים, בא לידי ביטוי גם בהחלטתו להותיר בתפקידו את מוחמד איסלאמי, ראש הארגון האירני לאנרגיה אטומית, ובמינויו של עזיז נצירזאדה, ששימש כסגן ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים וכמפקד חיל-האוויר של הצבא הסדיר, לשר ההגנה.
הימנעות פזשכיאן מהצבת שרים בעלי השקפת עולם רפורמיסטית במשרדי ממשלה מרכזיים האחראים לגיבוש מדיניות בתחומי הפנים ואכיפת החוק, משקפת גם את העדיפות שהוא מייחס לקידום רפורמות כלכליות על פני רפורמות פוליטיות-אזרחיות. יכולתו של פזשכיאן לקדם רפורמות משמעותיות בתחומים כגון אכיפה איסלאמית, חסימת רשתות חברתיות, שחרור אסירים פוליטיים וקידום מוסדות החברה האזרחית - מוגבלת ממילא לנוכח התנגדות הממסד הדתי-שמרני בהנהגת חמנאי.
יתר על כן: פזשכיאן עצמו אינו נחשב פוליטיקאי רפורמיסטי מובהק ונכון יותר להגדירו כאיש מרכז, אף כי במהלך מערכת הבחירות הביע התנגדות להחמרת הענישה על נשים שמסתובבות ללא כיסוי ראש ולחסימת הרשתות החברתיות. בשונה מהנשיא לשעבר מוחמד חאתמי, הוא אינו מחויב לתפיסת עולם ליברלית, טלט משתייך לזרם פוליטי שניתן לכנותו "רפורמיסטים שמרניים", שמדגיש פיתוח כלכלי וצדק חברתי על פני חירויות פוליטיות וזכויות אזרח.