השופט: יניב בוקר, בית משפט השלום בבאר שבע

המועד: יום שלישי, 16.7.2024, שעה 09:00

הנושא: תביעות קטנות

"ספר למה הגשת את התביעה ואיך הגעת לסכום התביעה", פונה השופט יניב בוקר לתובע – בגין עבודות חשמל בפרויקט בנייה. התובע מגיש תכתובת דוא"ל ובוקר פונה לנתבע: "אתה מכיר את המייל? אתה יכול להסתכל במסמכים. תראה לו", הוא מנחה את הנתבע. טענתו של הנתבע היא, שהיה רק קבלן משנה של חברת דלק ושיש לתבוע אותה. "יש מסמך בחתימה של חברת דלק? זה לא היה בידיעתך", אומר בוקר לתובע, הטוען שלא היה לו כל קשר עם דלק. "מה לגבי הטענות לגבי טיב העבודה שלך?", ממשיך בוקר עם התובע ואז פונה לנתבע: "יש לך שאלות שאתה רוצה לשאול אותו? לא תהיה לך עוד הזדמנות לשאול אותו. עכשיו אתה יכול לשאול ואחר כך אתה תעיד. אז מה אתה שואל אותו? תן לו להשיב". ולתובע: "הוא שואל אותך על מה אתה מבסס את הטענה שהוא הזמין את העבודה. בחשבונית המס שהוצאת כתוב 'לכבוד דלק ישראל'. אני לא מבין: יש שני רישומים על אותה חשבונית? למה הסבת [את החשבונית על שם דלק] אם לא הסכמת? יכולת להגיד להם 'לא'". כעת הנתבע מעיד: "תספר לי מה בעצם טוענים כאן נגד הטענה שלו שאתם הזמנתם את העבודה, אתם פגשתם אותו בשטח, אתם הגדרתם את העבודה ובעצם אתם המזמין". הנתבע מסביר, שהוא מנהל החברה שניהלה את הפרויקט עבור דלק בנכס של דלק, והאחרונה סירבה לשלם בשל טענות על איכות עבודתו של התובע. כאשר הנתבע אומר שהוא היה שכיר של אגד, בוקר הערני מבקש מיד להבין במה מדובר; הוא התכוון שאגד שכרה את שירותיו. בוקר גם מאפשר לו להאריך ולחזור על דבריו.

"חשבונית שנראית כמו רישום כפול"

"יש לי הצעה פרקטית אליכם", פותח בוקר, "כי אנחנו יכולים לדון בשאלה המשפטית הנקייה אם הייתה פה התקשרות ישירה או באמצעות שליח. לשניכם יש בעיה עם הגרסאות. הצעת המחיר הראשונית [של התובע] לא יוצאת על שם אגד, ויש חשבונית [שלו] שנראית כמו רישום כפול, ויש כאן בעיה לשני הצדדים. "אני מציע כעניין פרקטי להוסיף את דלק להליך הזה כנתבעת נוספת. אם אגד תאמר שהוא [הנתבע] הזמין – אני אהיה חייב להכריע. אבל אם דלק תגיד שהיא נוטלת אחריות על ההזמנה, אבל יש לה טענות כאלה ואחרות – אפשר להוציא את הנתבע. אם היא לא תיטול אחריות – אתה [התובע] צודק, אתה לא יכול ליפול בין הכסאות, כשכל אחד אומר שזה השני. אם היא תתנער – נהיה במצב שנהיה חייבים להכריע בשאלה הזאת. זה יהיה לטובת שני הצדדים". בוקר מסביר לתובע מדוע יש לו בעיה עם החשבונית: "אמרת: ביקשו ממני לשנות ואני שיניתי. אתה לא יכול להגיד 'שיניתי' ולהתעלם. [להוציא חשבונית] פעם אליו [לנתבע] ופעם אליה [לאגד] – זה בלתי אפשרי. אם יש שני גורמים שקיבלו את החשבונית – מי ישלם את המס? "אנחנו היום במצב שיש את המחלוקת הזאת. יש לנו שני סוגים של עניינים לפתור. אחד: מי הזמין את העבודה הזאת. השני: האם העבודה בוצעה כמו שצריך, ודלק באמת לא תבעו [בטענה לליקויים]. אני מציע שתוסיף את אגד. אם לא – אני אשמע עכשיו סיכומים ואכריע. זו החלטה שלך, אתה התובע". התובע מסכים, למרות שלדבריו העסק כבר מתמשך זמן רב, וגם מציין שאינו יודע לאן לשלוח את התביעה נגד אגד. "יתן לנו הנתבע את הכתובת", מוצא בוקר פתרון ומכתיב החלטה בהתאם.

"אבל קנית חלפים, לא?"

הצדדים בתיק הבא הגיעו בזמן, בוקר מוודא שבעלה של הנתבעת אינו עומד להעיד (ולכן יכול להישאר באולם) ומבקש מהתובע: "ספר בבקשה איך קרתה התאונה שאתה טוען לה ומה קרה אחר כך". הוא נכנס לפרטים: "למה עשית את זה? כדי לא להתנגש בה, זה מה שאתה אומר. לך היו נוסעים ברכב? לה הייתה נוסעת. מה אתה עשית עם הרכב?" – נדרשה שנה לתקן אותו. "למה?" – זה היה יקר. "יש לך תשלומים". – רק שמאות. "אבל תיקנת את הרכב; איך לא תשלומים? למה?" – תיקן במו ידיו. "אבל קנית חלפים, לא? איפה החשבוניות על החלפים?" – לא כאן, לא חשב שצריך אותן. "באיזה סכום בסופו של דבר עלה לך התיקון?". הגיע תורה של הנתבעת, ערבייה המתקשה מעט בעברית ובוקר סבלני מאוד. "תספרי לי מה קרה באותו יום. את חצית אי-תנועה כשעשית את זה? היית צריכה לחצות אי-תנועה? היית צריכה לעשות כמו פרסה? בין הנתיבים יש הפרדה, היית צריכה לחצות את ההפרדה? יש שרטוט של המקום, תגידי לי אם זה נכון". לתובע: "יש לך פה את השרטוט?" לנתבעת: "תגידי לי, אם זה הרכב שלך שעלה על ההפרדה בין הנתיבים וחוצה את הרכב שלו? אז תראי לי איך את אומרת שאת נסעת". הנתבעת ניגשת לדוכן, בוקר קם לקראתה ומסתכל בשרטוט: "איפה בית הקברות? אז כן היית צריכה לחצות כאן. מהכביש הזה באת, נסעתם באותו כיוון?" – לא. "נסעתם בכיוון הנגדי. אוקיי, כמו בשרטוט. תחזרי למקום שלך". לתובע: "יש לך שאלות?" לנתבעת: "רק תעמדי". לתובע: "עכשיו היא אומרת שלא נסעת מהנגדי אלא מהשטח. אני כבר ראיתי מה שהיא אמרה". בוקר מתקרב לסיום ופונה לנתבעת: "מה את רוצה לסכם? תגידי מה שאת רוצה". – אין לה מה להוסיף. "את חושבת שאת אשמה בתאונה?" – לא. "למה?" – הנתבע לא שמר מרחק ונסע במהירות. "פסק הדין יינתן בלשכתי. אתם תקבלו פסק דין בדואר".

השורה התחתונה: ניהול ענייני מאוד ויעיל מאוד של התיקים, שלא היו קשים במיוחד משום שהצדדים התנהלו בצורה ראויה. בוקר מאזן כראוי בין הזכויות של הצדדים הבלתי-מיוצגים לבין שמירת מסגרת הזמן, מוכן היטב ומכוון בשאלותיו לנקודות החשובות לצורך ההכרעה.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.