השופט: ארנון איתן, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום חמישי, 18.7.2024, שעה 08:30

הנושא: מוקד פלילי

למרות שנקבעו שני תיקים לשעה 08:30 והשעה כעת 08:40, הגיעו רק עורכי דין. הנאשמת באחד התיקים לא ממש ממהרת; הסניגור מדווח שהיא מסרה שתגיע בעוד 40 דקות. השופט ארנון איתן מבקש לקרוא לו כאשר הצדדים יהיו מוכנים ויוצא ללשכתו. בינתיים נכנס סניגור ומכתיב לקלדנית שיש הסכמה עקרונית להסדר ומבקש דחייה. הקלדנית שואלת את בא-כוח המדינה האם אכן כן. כל זה קורה כאמור בהיעדרו של איתן - פסול לגמרי. איתן חוזר לאולם ושואל את אחד הסניגורים האם סניגורית אחרת נמצאת בסביבה, כי "הגישה בקשה שאינה מובנת. זה תיק שנתתי גזר דין, לא כל כך הבנתי את הבקשה. אני גם לא יכול לתקן גזר דין עכשיו". אבל היא איננה. כעת איתן קורא את מה שהסניגור הכתיב לפרוטוקול, ואנחנו נעיר: המגעים בין הצדדים היו כמובן ברגע האחרון, לכן הם לא מוצו ולכן יש לדחות את הדיון ל-31 ביולי; איתן מציין שיש לו באותו יום 30 תיקים. "אתה סוגר את זה בדיון הבא? אז זה הולך לנשיא", אומר איתן לסניגור. "אני מעדיף להעביר לנשיא כשזה סגור. אתה אומר שהנאשם בדרך?" - יגיע בעוד חמש דקות. "אז אם אתה בקשר איתו [אין צורך שיתייצב]". סניגור אחר מעדכן לגבי נאשם פלשתיני שלא קיבל היתר כניסה. איתן: "בגלל הסגר או משהו אחר?" - העדר מסמכים. "אבל דיברת עם המאשימה? בוא נכתוב את זה". איתן מסייע לקלדנית ופונה לשולחן התביעה: "אני מציע שאתם כבר תטפלו בזה [באישור הכניסה], שזה יהיה בידיים שלכם". התובע אומר שאינו סבור שהם יכולים לעזור, אבל איתן מקריא מה שכתב לו הממונה עליו ומעיר: "זאת אומרת שאתם יכולים לעזור". והוא מכתיב בשמו: "כפי שציין ראש היחידה, מכיוון שהתשובה שלילית, אנחנו ננסה לטפל בעניין". איתן מכתיב החלטה: "בשל שינויים בסדרי עבודתו של בית המשפט, התיק יועבר לטיפולו של כבוד הנשיא [שמואל הרבסט]. הדיון ייקבע ל-6 באוקטובר. המזכירות תנפיק זימון לנאשם. נוכח הודעת הסניגור, המאשימה תסייע לנאשם בקבלת אישור. המזכירות תקבע את התיק ביומנו של כבוד השופט הרבסט".

"זה לא שהוא על אלונקה"

סניגור מבקש להקדים דיון ל-08:30, למרות שעכשיו כבר 09:05. איתן משיב: "להקדים זה תמיד טוב". הוא פונה לתובע: "מה עמדתכם בתיק?" - עבודות שירות. לסניגור: "הוא היה מאז בטיפול?" - כן. "אז הוא בתוך טיפול. באיזו תדירות הטיפול?" לתובע: "הדבר הזה ישנה מבחינתכם?" - במעט. "מה זאת אומרת? לא הבנתי. יש גם בקשה לביטול ההרשעה; אני לא יודע מה אני מחליט. השאלה היא אם יהיה פה עידכון, אם העמדה [העונשית] תשתנה". הסניגור טוען מחוץ לפרוטוקול שהיה מקום לסגור את התיק. איתן משיב: "אני לא שם, אבל התזכיר הוא חיובי, הוא בתוך טיפול. השאלה אם יש טעם לחכות לקַשְיָה ותדברו איתה, או שתטענו קצר. התיק הוא מ-2022. את התסקיר הזה יש לנו מזמן. השאלה אם יש טעם לחכות. מתי היא אמורה להגיע? כמו שאני רואה את התיק הזה, המקסימום של הוויכוח הוא במסגרת ההרשעה. תחכו עוד חמש דקות, זה לטובת העניין". הלאה. נאשם שאמור לעלות לדיון בהיוועדות חזותית לא זומן לשידור, אלא לדיון בשעה 14:00 בבית המשפט המחוזי. איתן: "אפשר גם בלעדיו" ומכניס לפרוטוקול בשמו של הסניגור את הסכמתו. הלה מבקש לדחות את הדיון בשלום עד לאחר הדיון במחוזי, ואיתן מכתיב בשם התובע: "בנסיבות העניין אין לי התנגדות". הוא ממשיך: "הוא עצור, אז בואו נקבע את זה קרוב?" 31 ביולי. לסניגור: "מאיפה אתה בא? אתה רוצה ב-11:00? או שאתה רוצה אחרי הפגרה. תשלח לי הודעה: אם הוא משוחרר - נדחה לאחרי הפגרה; אם לא - נעשה באותו יום". סניגור אחר מבקש דחייה בנימוק שהנאשם חולה ומבטיח להציג אישור רפואי בשבוע הבא. איתן: "צריך להעניש אותי על זה שהוא לא הגיע? זה תיק ישן. מה אתה יכול לספר לי? גם אם הוא חולה, אני בטוח שהוא יכול לדבר. יש פה משמעות אם יהיה צו מעצר. גם אם הוא חולה, כדאי לו לבוא. אני בא גם כשאני חולה. זה לא שהוא על אלונקה". התסכול ברור, אבל לאיתן אין הרבה ברירות והדיון נדחה. נחשו מה? גם הנאשם הבא לא הגיע וסניגורו מבקש דחייה. איתן: "היה לך קשר איתו?" - לא הצליח להודיע לו על הדיון. איתן מעיין בתיק: "עבר לא מעט זמן. אם אתם תציפו את זה לפנַי, 'אני לא בקשר איתו', הייתי דוחה את הדיון לפני חודשים. אני בא לכאן לתת את מה שאפשר, לא להתחיל ככה את הבוקר. אתה רואה שאין לך קשר איתו - תשלח הודעה פשוטה לבית המשפט. עכשיו זה צריך לעבור שופט" והתיק מועבר להרבסט.

"תקשיבי עד הסוף"

תיק שלישי ברציפות בו אין נאשם והסניגורית מבקשת דחייה. איתן זוכר: "הוא עצור. בתיק שלו יש כמה דברים. קודם כל, היה לו תיק אצלי לפני חצי שנה, סיימתי אותו, נתתי שם צו. תקשיבי עד הסוף. הוא לא מילא אחרי הוראות הצו, הוא נשאר בבית, לא שיתף פעולה ואז נפתח תיק חדש. השופטת [ג'ויה סקפה-]שפירא שלחה אותו לחוות דעת. אין מה לבדוק אותו פה, צריך לבדוק בתיק העיקרי". הסניגורית מסבירה ואיתן מגיב: "אני זוכר שבתיק ההוא, זה היה מזמן, הפסיכיאטר כתב משהו על שיחת טלפון, שאפילו ממנה הוא התרשם שהוא לא כשיר לעמוד לדין". איתן מבקש את מספר התיק הקודם ונכנס אליו. "אה, את לא מטפלת בתיק החדש, עכשיו הבנתי. הוא עצור בגלל תיק חדש, אחר. זה רלוונטי לשופטת שפירא? אז את זה אני רוצה לכתוב". כעת מתחילות שיחות בין עורכי דין באולם הקטנטן, אך איתן לא מעיר. הסניגורית מבקשת דחייה לצורך בדיקה פסיכיאטרית. איתן בקיא היטב ושם לב לכל פרט: "כרגע הוא בסטטוס עצור. אם הוא מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי - שם יש בעיה, שב"ס יעדכנו אותי ונראה איך נעשה את זה. זה גם ככה יהיה אחרי הפגרה. אני פחות אוהב את זה, אני פחות אוהב להשאיר את הדברים. אני נותן החלטה ואם צריך משנים אותה, ולא להשאיר דברים באוויר. אני משאיר את התיק הזה אצלי, כי אני מכיר טוב את הנאשם, אני לא אעביר את זה לנשיא". כרגיל באולמות פליליים, סניגורים מתווכחים מי יהיה קודם - והפעם איתן מתערב: "אל תענה לו. תכבד את האולם שאתה נמצא בו. אני לא רוצה ויכוחים. עכשיו תשב". הסניגור יוצא בכעס. סניגור אחר מתווכח עם התובע, האומר לאיתן שהוא יבקש חודשיים מאסר בפועל. "אז בשביל מה שלחנו אותו לממונה [על עבודות שירות]?", תוהה איתן.

"התגובה שלו לא מוצאת חן בעיני"

בינתיים נכנסת תובעת לאולם, בעניינו של מי שהסיע את אשתו שהיא שוהה בלתי חוקית, ואיתן פונה אליה: "בתיק הזה כבר נתתי גזר דין לאשתו. בנסיבות האלה, כאשר מיוחסת לו עבירה מופחתת ומדובר באשתו, אם אפשר להסתפק [בעבודות שירות] במקום מאסר בפועל. הייתה פה הסכמה להפנות לממונה, זה לא בא ממני, זה היה חלק מההסדר. "המאשימה יכולה לטעון למאסר, אבל באיזשהו מקום היא מביעה את דעתה שבנסיבות אפשר להסתפק בעבודות שירות. בעניינה [של האישה] נתתי בַּמקום גזר דין שהפך מזמן לחלוט, לפני שלושה חודשים. זה לא תיק רגיל". הסניגור מתערב; "לא צריך להוסיף", אומר לו איתן וחוזר לתובעת: "פה זה בא מכם כחלק מרכיבי ההסדר. זה נראה לי obvious". והוא חוזר לסניגור: "הפרוטוקול מדבר בעד עצמו, למה צריך להוסיף? אני סומך על מה שאתה אומר; זה מה שאני אומר להם". אחרי עוד כמה דיבורים הנוגעים לתיקים אחרים, איתן חוזר לתיק הזה ושומע את הטיעונים לעונש. הוא מכתיב בשם הצדדים את חוות דעתו של הממונה, התובע טוען בקצרה ואיתן מבקש את אישורו של הסניגור לכתוב שהוא מצטרף לדבריו. איתן מכתיב גזר דין - חודשיים עבודות שירות - ואינו מעיר גם כאשר עורכי דין מדברים בעיצומה של ההכתבה. יש לו גם הנחיה יוצאת דופן למתורגמנית: "תסבירי לו [לנאשם] שהוא חייב לעשות את עבודות השירות מההתחלה ועד הסוף. אם הוא לא יְרָצֶה אותן, הוא יְרָצֶה מאסר. זה לא מובן מאליו. אני רואה את התגובה שלו והיא לא מוצאת חן בעיני".

השורה התחתונה:

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 7.