ממשלת ישראל, באמצעות משרדיה השונים, אכן משקיעה משאבים רבים בפיתוח טכנולוגיות אקלים. משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, רשות החדשנות, משרד האנרגיה, המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות, כולם תומכים במחקר ופיתוח בתחום.
למרות זאת, ישנם אתגרים רבים. דוח של מבקר המדינה מצביע על כך שההשקעה בתחום האנרגיה, שאחראי לכמעט מחצית מפליטות גזי החממה, נמוכה משמעותית מההשקעה בתחומים אחרים. בנוסף, למרות ההשתתפות בתוכנית המסגרת האירופית למחקר ופיתוח, הנתונים מראים כי ישראל אינה ממצה את הפוטנציאל הגלום בתוכנית.
חסמים ואתגרים בדרך לפתרון
תעשיית האקלים-טק בישראל מתמודדת עם מספר חסמים משמעותיים:
- מימון - חברות רבות מתקשות לגייס את ההון הדרוש לפיתוח וצמיחה, במיוחד בשלבי הפיתוח המוקדמים והצורך בהשקעות גדולות בתשתיות וציוד.
- אסדרה - מורכבות האסדרה והביורוקרטיה בישראל מקשה על חברות לפתח וליישם את הטכנולוגיות החדשניות שלהן.
- קשיי צמיחה - חברות רבות מתקשות להגדיל את היקף הייצור שלהן ולעבור משלב הפיתוח לשלב היישום והמסחור.
האם יש תקווה לעתיד?
למרות האתגרים, ישנן גם סיבות לאופטימיות. המודעות הגוברת למשבר האקלים, ההשקעות הממשלתיות והפוטנציאל הטכנולוגי של ישראל, כולם מצביעים על כך שתעשיית האקלים-טק כאן יכולה להיות מובילה עולמית בתחום.
הממשלה הציבה יעד להכפלת מספר חברות האקלים-טק עד 2026, והשקעות רבות מופנות לתחום. עם זאת, יש צורך בהמשך תמיכה ממשלתית, הסרת חסמי אסדרה ועידוד השקעות פרטיות כדי לממש את הפוטנציאל המלא של התעשיה.
משבר האקלים הוא אתגר עולמי, וישראל נמצאת בחזית המאבק. תעשיית האקלים-טק הישראלית מציעה תקווה לפתרונות חדשניים ופורצי דרך, אך כדי לממש את הפוטנציאל הזה, יש צורך בשיתוף פעולה בין הממשלה, המגזר הפרטי והאקדמיה.