1. ילדותיות. לפני כתיבת שורות אלו עברתי על מאות תמונות ארכיון של יריב לוין. רק בבודדות מתוכן, ממש בודדות, הוא נראה מחייך. גם באירועים חגיגיים, גם ברגעי ניצחון - לכל היותר הוא נותן חיוך קפוץ, כאילו מישהו הכריח אותו. קטנתי מלתת פרשנויות בתחום האופי, אך משום מה זה לא מפתיע. לוין נראה ומתנהג כפי שנרדף תמיד, מקופח תמיד. אמש (22.9.24) הוא התגלה גם במלוא ילדותיותו. בג"ץ מורה לו להתניע את הליך בחירת נשיא בית המשפט העליון - אז הוא מחכה עד הרגע האחרון שנקצב לו, פשוטו כמשמעו, ואז מוציא הודעה משתלחת ומבישה. לצידה הוא עושה "תרגיל": מפרסם את שמות כל תריסר שופטי העליון כמועמדים לנשיא ומשנה לנשיא. בבחינת: אם זה לא ילך כמו שאני רוצה - אז שברו את הכלים ולא משחקים. אין יותר ילדותי מזה. לוין הרי יודע בדיוק מה יקרה: עשרה מן השופטים יסירו מיד את מועמדותם, ובסוף יישארו שניים - יצחק עמית, המיועד לפי עקרון הסיניוריטי, ויוסף אלרון שהודיע כבר בשנה שעברה שהוא מבקש להתמודד על התפקיד. אז למה הוא עשה את זה? הוא אשר אמרנו: ילדותיות. אין מילה אחרת. שלא תחשבו לרגע שהתרגילים הללו נגמרו אמש. בניגוד למקובל, לוין לא הודיע מתי יכנס את הוועדה. אני ממש לא אפול מהכסא, אם ב-20 הימים הקרובים תקבל הוועדה כל מיני תלונות והסתייגויות בנוגע לעמית. לא אפול מן הכסא גם כאשר הן יודלפו מיד, וגם אם יתברר שהן מוזמנות, כוזבות ומפוברקות, וגם אם הן יגלשו מהמישור המקצועי למישור האישי. כאשר מודיעים מראש על דה-לגיטימציה של אדם, כפי שעשה לוין, אין להתפלא אם יהיה מי שינסה להפוך זאת לנבואה המגשימה את עצמה. כן, לשם הגענו. מי שרוצה לחולל הפיכה, ובמיוחד מי שמתוסכל כאשר זה לא הולך לו, ועוד יותר במיוחד טיפוס ילדותי - אין לו שום גבולות. ואז לוין יקח את הזמן כדי "לבחון ברצינות" את "ההסתייגויות" ולקבל "החלטות מושכלות". דבר אחד כמעט בטוח: עמית לא ייבחר בעוד 45 יום. הלוואי שבעוד 90 יום. הערה ליוסף אלרון: בהנחה שהוא מתמודד מתוך אמונה כנה שהוא המועמד המתאים ביותר (ואין סיבה לחשוב אחרת), היום כבר צריך להיות ברור לו, שהוא הפך לכלי משחק פוליטי בידי אדם קטן וקטנוני. מעבר לכך שאין לו סיכוי להיבחר, מעבר לכך שזה מה שיירשם ליד שמו בכל אזכור עתידי, מעבר לכך שהוא נעשה לעומתי לכל יתר השופטים - ההתמודדות גם חסרת תוחלת מעשית. אלרון פורש בספטמבר הבא, נשיא העליון ייבחר בכל מקרה לכל המוקדם בנובמבר הקרוב - אז לכל היותר יהיו לו עשרה חודשים, שבהם לא מספיקים כלום ובהם לא ראוי לקבוע עובדות לבא בתור. הדרך המכובדת היחידה שבפניו היא להסיר את מועמדותו. 2. צביעות. הנימוק של לוין נותר בעינו: "אנו מצויים בעיצומה של מלחמת קוממיות עצימה, ואסור שנעסוק בעת הזו בהליך מינוי כה שנוי במחלוקת". כמה צביעות אפשר לדחוס לתוך 16 מילים. המלחמה הזאת באה לעולם, במידה כזו או אחרת, בגלל שאתה וחבריך הולכתם את ישראל אל פי תהום חברתי, פוליטי, ביטחוני ובינלאומי - עם אותה הפיכה משטרית שהניסיון להשתלט על בית המשפט העליון הוא הרכיב המרכזי בה. המלחמה הזאת ממש לא הפריעה לך, כאחד מחברי הממשלה, לאשר מינוי פוליטי מובהק של עושה דברו של עבריין מורשע למפכ"ל המשטרה. כנ"ל לגבי הניסיון להשתלטות פוליטית על תפקיד נציב שירות המדינה. היא לא מפריעה לך לחלק מיליארדים כאתנן פוליטי לקהל הבוחרים שלכם. היא לא מפריעה לך לשבת לצידם של מי שמנהלים מסע הסתה חסר תקדים נגד ראשי מערכת הביטחון. אתה הוא זה שבעיצומה של מלחמה ממשיך במהלך שפילג את העם עד לסף מלחמת אחים. ואז יש לך טענות. אם היה שיא גינס בצביעות, לוין היה מתמודד רציני עליו. 3. רודנות. לוין אומר במפורש מה יקרה: בסוף בסוף, גם הוא יודע, יצחק עמית ייבחר לנשיא בית המשפט העליון. ואז, מכריז לוין, הוא "לא יזכה באמון הציבור ולא יוכר כמי שנבחר כדין ובדרך מקובלת". מעבר לכך שזהו שקר בוטה - הבחירה תהיה לגמרי כדין ולגמרי בדרך המקובלת - זוהי אמירה רודנית מובהקת. אם לי לא יהיה אמון בו, אומר לוין, זה אומר שלציבור לא יהיה אמון בו. "הציבור", בה' הידיעה, כל הציבור. כי אם לא הצלחתי להגיע למצב בו המדינה זה אני, אזי לפחות אטען שהציבור זה אני. יש פסק דין של בית המשפט העליון. אפשר לא לאהוב אותו, מותר לחלוק עליו. אבל הוא מחייב את כולם כולל כולם. מדהים שבכלל צריך לומר את זה. מדהים שבעתיים שצריך לומר את זה אל מול התנהגות מתריסה של שר המשפטים. אבל כבר למדנו, שבממשלה הנוכחית - כל מה שמדהים היום הוא הנורמה של מחר. לוין ניצל ומנצל לרעה את מעמדו כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים: תחילה באי-כינוסה ולאחר מכן בפרסום הרשימה המופרכת של תריסר מועמדים. כעת הוא יגרור את רגליו ככל שיוכל, יאפשר להכפיש את עמית ככל הניתן, ובסופו של יום פשוט יחרים אותו. שזה אומר: מינויים שוטפים לא ייעשו, הערכאות - מבית המשפט העליון ועד ועדות ערר ושחרורים - יפעלו בהרכבים הולכים ומתמעטים, השירות לציבור ייפגע וגם המדינה תינזק. אבל הרי כבר אמרנו, שהציבור זה לוין וכל השאר לא חשוב. אם זה לא מה שאני רוצה - אז זה לא יקרה. ואם זה כן יקרה - אז אני אעמיד פנים שזה לא קרה. וכל זה, "בעיצומה של מלחמת קוממיות עצימה". וכך ילד מפונק ופוליטיקאי צבוע מגלה את פניו האמיתיות: הוא רודן בהתהוות.