השופט: בוריס שרמן, בית משפט השלום בחיפה

המועד: יום שלישי, 10.9.2024, שעה 09:30

הנושא: פלילים

תיראו מופתעים: סניגורית מבקשת דחייה כי רק עכשיו נכנסה לייצוג; כרגיל, אנחנו שואלים מדוע זה קורה ברגע האחרון. מכל מקום, היא גם טוענת שהזימון לשימוע נשלח לכתובת הלא-נכונה של הנאשם. השופט בוריס שרמן אומר: "כתובת שלא רשומה במשרד הפנים. אם אני זוכר נכון, החוק דורש כתובת הידועה לרשות. זאת לשון החוק? אני לא זוכר. "אני אומר לך: התיק הזה הגיע אלי בטעות. סדרי העבודה מאפשרים לי להעביר אותו לסגנית הנשיאה, השאלה היא אם להעביר אותו או להשאיר אותו אצלי". אחרי כמה חילופי דברים, שרמן אומר שיעביר את התיק. הסניגורית מבקשת דחייה של חודש עד חודש וחצי, ושרמן משיב: "נגיד ככה: יש ביקורת גם עלי, זה לא שאני יכול לעשות מה שבא לי". הצדדים מתווכחים על תנאי השחרור ושרמן משתיק אותם מיד. לבסוף שרמן פונה לנאשם: "אדוני, מה הכתובת שלך? וטלפון נייד של אדוני?" ולצדדים: "גם אם זה לא ייקבע להוכחות, זה צריך לעבור אצל סגנית הנשיאה גם אם זה נסגר אצלי. את יודעת [הוא אומר לסניגורית] שיש ביקורת על תיקים ישנים, וזה תיק מ-23'. אמרתי את זה רק כדי שתביני את ההתלבטות שלי". שרמן עובר לסניגור אחר: "אני אגלה לך סוד - אני לא אסכם [לדון בהעדר הנאשם]. הבן-אדם צריך להיות, ואם הוא לא מסכים ל-VC [היוועדות חזותיתף - הוא צריך להיות [פיזית]". לתובע אחר הוא אומר: "המטרה היא להעביר אותו כמה שיותר מהר לאיזוק אלקטרוני. יש החלטה שלי שיש קושי ראייתי וזה הפתרון שמצאתי. אנחנו לא פותחים עכשיו מחדש. טענתם, התייחסתם גם לאמא וגם להחלטה שלי, ואני צריך לקבל תגובה של [יחידת] האיזוק האלקטרוני". בדיון הבא מבקש הסניגור דחייה כדי להציג חלופת מעצר אחרת. שרמן זוכר את הפרטים: "מה קרה עם פאלאס? לא ידעתי שפאלאס כפוף לשירות המבחן. זה משהו ספציפי לגביו? כי אני יודע שפאלאס" - אך הסניגור נכנס לדבריו. לאחר מכן מתנגד סניגור אחר לכך שנציגת המתלוננת תדבר בדיון. שרמן מגיב בחדות: "היא לא צד, אבל יש לי זכות להחליט את מי אני רוצה לשמוע".

"הוא לא סיעודי, ברוך השם"

כאשר עורכי הדין מתווכחים, שרמן משתיק אותם מיד ואומר לסניגור: "אתה תוכל להגיב בדיון שאקיים בשעה 12. אני אפשרתי לה לדבר רק כי היא צריכה ללכת". הדיון מתעכב כי החשוד טרם הגיע ושרמן מעיר: "הנסיעה מבנימינה לפה היא 30 דקות לפי גוגל, יש קצת עומסים, שעה בתחבורה ציבורית". הסניגור שוב מתפרץ לדברי באת-כוח המתלוננת ושרמן מבהיר לו: "אתה לא תקטע אותה". הוא גם מגיב על חלופה שמציע הסניגור: "מר"ש זה מקום שאני לא מאחל לאף אחד להגיע. זה סיעודי. הוא לא סיעודי, ברוך השם. יצא לי לבקר במר"ש, זה לחולים מאוד קשים". בין הדיונים יש הפסקות די ארוכות בשל הצורך להמתין לעצורים, מה שמאפשר שיחות חולין. שרמן עדיין חושב על מה ששמענו בתיק הראשון ושואל את אחד מעורכי הדין: "מה החוק דורש לגבי משלוח מכתב? כתובת ידועה או כתובת במשרד הפנים? תכף אני בודק. לדעתי יש ממש התייחסות". הוא גם מחליף חוויות עם סניגור, המספר כיצד זיכה לקוח שהואשם ברכיבה על אופנוע ים ללא רישיון. שרמן נזכר ש"פעם הייתה שאלה האם הכנרת היא ים לנושא שודדי ים". כאשר אפשר לנהל דיון, שרמן פונה לנאשם: "בוקר טוב, מה מספר תעודת זהות שלך? אתה יכול לשבת". כאשר נכנס התובע לאולם והסניגור מסכים להארכת מעצר. שרמן: "אני מבקש לוודא: הייתה הסכמה לראיות ולעילה?" הסניגור לא יודע, כי הוא לא היה בדיון הקודם. שרמן: "עוד שנייה, אני בודק". הוא מכתיב החלטה, מאריך את המעצר עד תום ההליכים ואומר לנאשם: "ההחלטה ברורה לך? אתה הבנת את ההחלטה? הבנת שאתה עצור עד תום ההליכים". בינתיים מנסה שרמן לייעל את היום בפנייה לאיש יחידת נחשון: "יש לי בקשה מאוד גדולה, להביא את [הנאשמים] אחד-אחד. אני מבין שיש בעיה. המתנה של חצי שעה לדיון קצר היא לא סבירה. אז אני מבקש לתת לזה עדיפות. אם אפשר - מיד להביא". מהתובע מבקש שרמן להודיע לכל הסניגורים שהוא באולם 13; בלוח האולמות בכניסה היה כתוב 11. בבקשה תשלח הודעה או תודיע לכולם טלפונית".

"גבירתי יודעת מה קרה אתמול בכביש 6"

תובע עומד ליד הדוכן ומשוחח עם שרמן, אשר הדפיס עבורו את תסקיר שירות המבחן. "אתה מחזיר לי את זה אחר כך", אומר לו שרמן. "אם אתה רוצה לרשום את ההערות, שב בנחת". חייבים לציין שהשניים אינם משוחחים על התיק, אם כי מבחינת מראית העין - מוטב להימנע גם משיחה כזאת, במיוחד כאשר לא ניתן לדעת בבירור מהו נושא השיחה. סניגורית ניגשת לנאשם - שוהה בלתי חוקי - שבזה הרגע הוכנס לתא הנאשמים. "גבירתי הקריאה לו את כתב האישום?" מוודא שרמן. הוא פונה לנאשם: "מה מספר תעודת זהות שלך? אתה מודה בכתב האישום?" - כן. כעת הוא מוודא עם התובע: "המאשימה עותרת לשניים-שבעה חודשי מאסר בפועל, מבקשת בשליש התחתון, מאסר על תנאי מרתיע וקנס. נכון, אדוני?" הסניגורית אומרת שהנאשם נתפס באתר בנייה, מה שמלמד שהוא נכנס לישראל כדי להתפרנס. שרמן משיב: "אם גבירתי ראתה חדשות, גבירתי יודעת מה קרה אתמול בכביש 6. אנשים נכנסו כדי להתפרנס והתבררו כמחבלים. אי-אפשר להתעלם מהמצב הביטחוני". היא מעלה את ההלכה המנחה של בית המשפט העליון בנושא ענישת שב"חים, אך שרמן מעודכן: "לימים אמר בית המשפט העליון שבמקרים מורכבים ההלכה לא תופעל". שרמן מברר פרטים: נסיבות אישיות, האם היה לו היתר שהייה בישראל לפני המלחמה. הוא מכתיב גזר דין במהירות ורהיטות, משתמש בנוסח מוכן בהפניה לפסיקה ומציין: "המתחם לו עתרה המאשימה מעוגן היטב בפסיקת בתי המשפט המחוזיים מתחילת המלחמה". שרמן שוב משתמש בנוסח מוכן וכמובן מעדכן אותו, ולבסוף גוזר על הנאשם חודשיים מאסר מיום מאסרו. באולם אין מתורגמן, אך שרמן מעדיף שלא לעכב את הדיון ולאחר סיום ההכתבה הוא אומר לסניגורית: "תסבירי לו בבקשה את ההחלטה ושלא נכנסים לישראל בלי היתר, גם אם יש פרצה בגדר וזה מאוד קורץ. פונים, מקבלים היתר ואז נכנסים". שרמן לא מצליח לנהל דיונים של ממש, בעיקר בגלל בקשות דחייה שאין לו ברירה אלא להיענות להן (ולכן אין כאן ציונים). בעיה אופיינית נוספת היא ההיכרות של כל הצדדים - כולל שרמן - זה עם זה, היוצרת אווירה חברית העלולה להיראות בעייתית במבט מן הצד ואולי אפילו לנאשמים. בצד החיובי, שרמן בקיא בתיקים ומייעל את הדיונים ככל יכולתו.

השורה התחתונה: