החברה האזרחית: עשר. מאות אלפי חיילי מילואים התייצבו מיד, לעיתים בלי שנקראו, חלקם כבר בסבב שני ובדרך לשלישי. העורף התגייס כאיש אחד לעזרת המפונים והמילואימניקים. הקפדה מרשימה על משמעת. לא מוותרים, לא נשחקים, לא נכנסים לאדישות. לצד זאת, נמשכה המחאה נגד הממשלה וכשלונותיה - למרות המצב, העייפות המצטברת ואלימות המשטרה.
צה"ל: תשע. ההתאוששות מההלם הייתה מדהימה והובילה לשורה ארוכה של הצלחות טקטיות מן המרשימות שרשם צבא כלשהו במלחמה נגד הטרור. המחיר כבד מנשוא - למעלה מ-700 חיילים נהרגו - אם כי החששות היו למספר גבוה בהרבה. היו תקלות נקודתיות קשות וכואבות; יש כמותן בכל מלחמה ודומה שגם כאן היה יכול להיות גרוע בהרבה. נראה שאם הדרג המדיני היה נחרץ ומקצועי, צה"ל יכול היה להגיע לציון עשר.
השב"כ: תשע. גם כאן מדובר בהתאוששות מהירה מאוד ובמעבר ממחדל ענק להצלחות ענקיות. חלק מהן גלויות: איתור וחילוץ של חטופים ולעיתים, למרבה הצער, של גופות; חיסול ראשי חמאס בעזה ומחבלים בכירים ביהודה ושומרון. חלק מהן באות לידי ביטוי במה שלא אירע (בינתיים): אין אינתיפאדה בשטחים, אין התקוממות של ערביי ישראל.
המוסד: תשע. על-פי מקורות זרים.
המשטרה: שש. עשר על 7 באוקטובר והימים שלאחר מכן, שתיים על האלימות נגד מפגינים ועל גל הפשיעה בחודשים האחרונים. כאשר הדרג המדיני אפשר למשטרה ולקציניה לעבוד, הם עשו עבודה שכמותה לא ראינו מהם בשנים האחרונות. אבל עם החזרה היחסית לשגרה, עם ההשתלטות של איתמר בן-גביר על צמרת המשטרה ועם המסרים הברורים שבאו מלמעלה - היא התדרדרה לאחת מנקודות השפל הנמוכות ביותר בתולדותיה.
האופוזיציה: שתיים. בגדול, הם עשו הכל הפוך. כאשר היה צורך להיכנס לממשלה, לתת לה לגיטימציה ציבורית ובינלאומית ולדלל את ההשפעה של הימין הקיצוני והחובבנים - כמעט כולם נשארו בחוץ. כאשר היה צורך להפיל את ממשלת החורבן - הם לא הצליחו להתאחד ביניהם, ההתנגדות לממשלה היא בעיקרה רטורית ומובלת בידי ארגונים חוץ-פרלמנטריים, והממשלה רק מתחזקת בדעת הקהל ובעיקר בכנסת. מה שנראה בלתי אפשרי לפני שנה, הוא המציאות הסבירה כיום: הממשלה תשרוד עד סיום הקדנציה, בעוד שנתיים.
הממשלה: אחת. רק בזכות האישורים בשבועות האחרונים לכוחות הביטחון. כל השאר - אפס. מלחמה שנכנסת לשנה השנייה. עשרות חטופים עדיין בעזה. הצפון שרוף ונטוש. הדרום מצולק וצולע. סכנה קיומית: אירן ושלוחיה, אובדן התמיכה הדו-מפלגתית בארה"ב, סכנת התדרדרות למדינה מצורעת. אין אסטרטגיה לסיום המלחמה וליום שאחרי. בריחה מאחריות תוך מסע הסתה. הכנסת שיקולים פוליטיים לקודש הקדשים של ביטחון המדינה. קידום השתמטות המונית בזמן מלחמה. הדלפות ופטפוטים מופקרים. העדר מדיניות מול מצב כלכלי חמור מאוד. חיבוק ידיים מול גל אנטישמיות חסר תקדים. המשך ההפיכה המשטרית. המשך ההזרמה של מיליארדים למקורבים. ממשלה המותירה חורבן בכל אשר תלך.
בחזרה להתחלה. נוהגים לומר שכל עם מקבל את המנהיגים שהוא ראוי להם. לפי כל הסימנים, לפחות 55% מהישראלים רוצים הנהגה אחרת. לפי מה שראינו מן החברה הישראלית, כמעט לכל הישראלים מגיעה הנהגה אחרת - מאחדת, מנחמת, שתאסוף את השברים, שתפיק את הלקחים. זו צריכה להיות המשימה הדחופה ביותר לשנת המלחמה השנייה - כי הצלחה בה תוביל להצלחה בכל היתר.