השופטת: ענת גרינבאום, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום ראשון, 29.9.2024, שעה 09:00

הנושא: מעצרים עד תום ההליכים

השופטת ענת גרינבאום נכנסת לאולמה בשעה 09:10 ופונה לאיש יחידת נחשון של השב"ס (המלווה עצורים ואסירים): "חזרת? נהנית? חסרת לנו". אין לה הרבה יותר מה לעשות, כי באולם אין עצורים ואין סניגורים. "למי אנחנו מחכים בתיק הראשון? מה זה כחלון? למה כחלון לא פה? מי מייצג פה? למה היא לא פה?" טוען המעצרים אומר שיש לו מושג, הקלדנית נותנת לו את מספר הטלפון של הסניגורית והוא מתקשר אליה. בינתיים גרינבאום מעיינת בתיק: זהו דיון הקבוע לשעה 08:30 בבקשת הנאשם להוסיף מפקחים. הטוען מוסר בשם הסניגורית שהיא הגישה בקשה לדחות את הדיון; גרינבאום: "לי אין בקשה, אז נפתח פרוטוקול ותגיד לי כבר את העמדה שלך". גם הטוען הגיש בקשה שאיננה בפני גרינבאום: "אני לא רואה, כנראה לא נסרק. חכה רגע, אני אבדוק במזכירות את שתי הבקשות". סניגור בתיק של 09:00 מתקשר לאיש נחשון ואומר שהוא מתעכב בעשר דקות; השעה כעת כבר 09:16. יש עוד תיקים לשעה 09:00 בהם אין התייצבות. גרינבאום מתקשרת למזכירות ומבקשת לאתר את שתי הבקשות. לאחר מכן היא מחפשת תיקים עם הקלדנית, וזו אומרת לאיש נחשון: יש לך עוד מישהו לבדוק?

"אתה רואה שהם לא מגיעים"

השעה 09:20 וכולם מחפשים תיק שניתן יהיה לדון בו. איש נחשון וטוען המעצרים בודקים מי מייצג בתיקים השונים. גרינבאום פונה לאיש נחשון: "תביא מישהו, שיהיה לנו מישהו, שלא יהיו בצהריים". הוא מציין שיש ממילא דיונים בצהריים, וגרינבאום מסבירה: "גם אני לא רוצה לקבוע [לשעות הצהריים], אבל אתה רואה שב-09:00 הם לא מגיעים, ויש היום 28 עצורים". לבסוף גרינבאום מנסה לחתוך: "תגיד לו" - היא אומרת לאיש נחשון בהתייחסה לסניגור הקודם - "שאנחנו מעלים את העצור. אנחנו לא יכולים לחכות לכל אחד. הוא אמר לך 'עשר דקות' לפני רבע שעה, שגם זה לא מקובל עלי, אבל בסדר". בשעה 09:26 נכנס סניגור בתיק אחר וגרינבאום אומרת לאיש נחשון: "אז תעלה גם אותו? זה זמן טוב, ריק פה". גרינבאום מבקשת להביא עוד עצור, הפעם פיזית, והוא מוכנס לאולם בשעה 09:32 אזוק בידיו - מה שמלמד שהוא הובל כך גם במסדרון, בניגוד לנהלים. הסניגור נכנס כעת, מדבר עם העצור ואומר לגרינבאום: "יש לנו עוד שתי מפקחות בדרך". גרינבאום: "והחלופה איפה תהיה? הם יגורו איתכם?" בני המשפחה מסבירים לגבי החלופה המוצעת, וגרינבאום רוצה להתקדם: "אז בוא נשמע אותם בינתיים. אז מי חסר לנו? התובע חסר לנו. כל פעם חסר מישהו, אז חכו רגע". התובע נכנס ואפשר להתחיל דיון ענייני: צעיר המואשם בתקיפת אחיו והוא ישוחרר למעצר בית. כאשר הסניגור מתייחס להופעתו המרושלת של מרשו כהוכחה למצבו הנפשי, גרינבאום משיבה: "ראית את ההתייחסות של בית המעצר? אבל אתם צריכים גם לדאוג לו לטיפול". אביו של הנאשם מדבר ואומר שהם מציעים חמישה מפקחים. גרינבאום: "לא צריך כל כך הרבה, ההורים בבית".

"אנחנו לא רוצים לעשות את זה"

דודו של הנאשם, אחד המפקחים המוצעים, מדבר וגרינבאום עונה לו: "אדוני מבין שבזמן שמבקשים ממך לשמור עליו, אתה שומר עליו שלא ייצא מהבית ולא יתקרב לאח שלו? אתה מבין?" מתברר שהדוד לא ממש הבין, כי הוא לא יתגורר עם הנאשם, וכולם מנסים להסביר לו מה המשמעות. גרינבאום נוטלת את המושכות: "כשמתקשרים אליך לבוא, זו המשמרת שלך, אתה צריך לבוא ולמנוע ממנו לצאת מהבית". הדוד: "יש לי עשרה ילדים, אני אשתדל". גרינבאום: "השאלה היא, אם האבא צריך לצאת לשעתיים-שלוש ומבקש ממך לבוא לשמור - אתה צריך לבוא. אתה מבין שאם הוא מנסה לצאת מהבית אתה צריך להתקשר למשטרה, שום דבר אחר. אתה מבין שאתה צריך לחתום ערבות, ואם אתה לא מתקשר למשטרה - לוקחים לך את הכסף; אנחנו לא רוצים לעשות את זה". גיסו של הנאשם גם הוא מוצע כמפקח וגרינבאום פונה אליו: "אתה מבין שכשזו המשמרת שלך, כשהאבא אומר שהוא צריך שתבוא עכשיו לשמור עליו, אתה לא נותן לו לצאת מהבית או להתקרב לאחיו". הגיס: "אני עושה את זה גם עכשיו". גרינבאום: "טוב מאוד, אבל עכשיו אתה חלק ממערך ערבויות.. אם הוא יוצא, אתה מתקשר קודם למשטרה, לפני [שאתה מתקשר אל] האבא". היא נזכרת שלא שאלה את הטוען המשטרתי האם יש לו שאלות למפקחים, אבל הסניגור ממהר להשיב: "הוא מבין [את הנסיבות]". כעת תורו של האב. "אתה המפקח העיקרי. הבן שלך [המתלונן] הלך לתלמוד תורה. הוא ישן שם?" - הוא חוזר בערב. "אתה מבין שאתה צריך להפריד ביניהם, ואם קורה משהו - אתה מתקשר למשטרה, כמו בפעם הקודמת. אתה תחתום עכשיו על ערבות ויקחו את הכסף אם לא תתקשר. זו לא הפקדה [במזומן], זו חתימה". הסניגור מבקש שגרינבאום תסביר גם לנאשם, והיא נענית: "אתה מבין את זה? אנחנו רוצים שתחזור הביתה, שתסתדר עם אחיך ושלא יצטרכו להתקשר למשטרה". היא מכתיבה החלטה ואינה מעירה לנוכחים שכמעט כולם מדברים באולם הקטן. גרינבאום מוודאת שהסניגור הסכים שיש ראיות לכאורה; "אני אכתוב את זה לפני ההחלטה". היא גם מבהירה למפקחים: "אם הוא יוצא מהבית, הוא חייב להיות עם מישהו, כי אנחנו לא יודעים מה הוא יעשה מחוץ לבית".

השורה התחתונה: את רוב הדיונים שנקבעו לתחילת היום לא יכולה גרינבאום לקיים (ולכן אין כאן ציונים), בגלל שאין סניגורים ואין נאשמים - בעיה מוכרת אך עדיין מקוממת בכל פעם מחדש. בתיק האחד בו ניתן לדון לגופו, היא מעורבת יותר מן הצדדים ומובילה את קביעת חלופת המעצר.