לגזענות יש שני סוגים מרכזיים של יישום בפועל, כפי שהעם היהודי למד שוב ושוב על בשרו. האחד: אפליה חברתית וכלכלית, החל מאיסור כניסה למסעדות וכלה במניעת משרות. השני: אפליה חוקית ומשפטית, כאשר לבני המיעוט המופלה לרעה יש פחות זכויות מאשר לבני הרוב השולט. מה שעשה שר הביטחון, ישראל כ"ץ, בנושא המעצרים המינהליים ביהודה ושומרון מהווה דוגמה בולטת של גזענות מן הסוג השני.
עד שלשום (22.11.24) יכול היה צה"ל להוציא צווי מעצר מינהלי לכל מי שחשוד במעשי טרור ביהודה ושומרון. השימוש בצווים כאלו הוא אכן חריג ובעייתי במדינת חוק דמוקרטית, שכן למעשה - אותה רשות גם חוקרת, גם מייצגת בבית המשפט וגם מכריעה בבקשה של עצמה. אומנם ניתן לעתור לבג"ץ נגד צווים מינהליים, אך הח"מ אינו זוכר אף מקרה בו התקבלה עתירה כזאת. ממש מדי יום השופטים מעיינים במעמד צד אחד במידע חסוי שמציגה המדינה, ומשכנעים את העותרים לחזור בהם או שדוחים על הסף את העתירה.
השימוש בצווי מעצר מינהליים נעשה כאשר לדעת גורמי הביטחון יש סכנה מיידית לשלום הציבור ובטחונו, אך הראיות שבידיהם אינן מספיקות במישור הפלילי, הושגו באמצעים בלתי קבילים מבחינת דיני הראיות (כגון לחץ פיזי מתון) או שלא ניתן לחשוף אותן בפני החשודים ובאי-כוחם. לכן, כ"ץ טועה ומטעה - ומן הסתם לא במקרה - כאשר הוא אומר שאפשר להעמיד לדין את החשודים בהליך פלילי רגיל ושיש "צעדי מניעה אחרים". אילו היו - היה נעשה בהם שימוש; צו מעצר מינהלי הוא האפשרות האחרונה, לא הראשונה.
המצב כעת הוא, שאמצעי דרקוני זה יופעל רק נגד פלשתינים ולא יופעל נגד יהודים. זוהי אפליה גזענית ברורה: ערבים כן, יהודים לא. בכלל לא משנים ההסברים והתירוצים. התוצאה היא גזענית. התוצאה היא אפרטהייד. ובכל מקרה, התירוץ של כ"ץ מגוחך ואבסורדי: "במציאות בה ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון נתונה לאיומי טרור פלשתינים חמורים, לא ראוי שמדינת ישראל תפעיל צעד חמור מסוג זה נגד אנשי ההתיישבות".
מה זה שייך? האם איומי טרור פלשתינים מצדיקים הימנעות משימוש באמצעים המתאימים נגד טרוריסטים יהודיים? אולי כאשר פלשתינים נתוני לאיומי טרור יהודיים חמורים - כן, יש כאלה, כולל התקפות פיזיות חוזרות ונשנות - לא ראוי שמדינת ישראל תפעיל צעד חמור מסוג זה נגד פלשתינים? אבל לא - רק הטרור הפלשתיני הוא סיבה לתת פטור, ורק היהודים יקבלו אותו. אין כאן שום אבחנה אובייקטיבית רלוונטית, אלא רק אפליה גזענית פסולה.