1. יש לדעת יסודות בעבודת מודיעין כדי להבין את פרשת המסמכים המסווגים ואת כתב האישום נגד אלי פלדשטיין והנַגד מאמ"ן, ובעיקר כדי להפריך את טענותיהם של
בנימין נתניהו ושופרותיו.
עבודת המודיעין מחולקת לאיסוף ולמחקר. האיסוף מניב ידיעות גולמיות, בעוד תפקידו של המחקר הוא לסנן את השוליות והשגויות ולהרכיב תמונת מודיעין מן החשובות והנכונות. הידיעות הגולמיות אינן מעניינם של מקבלי ההחלטות - לא בצבא ולא ב
ממשלה. יש אין-ספור כאלה, וצריך עבודת ניתוח מקצועית כדי לברור ביניהן, לשים אותן בהקשר הנכון וליצור את הפאזל - שעליו מתבססים מקבלי ההחלטות.
העברת ידיעות גולמיות למקבלי ההחלטות היא טעות קשה מאוד, שעלולה לגרום להם לשגות בצורה איומה. איש איננו ממדר אותם; החומר הזה לא אמור להגיע אליהם - לא בישראל, לא בארה"ב, לא בבריטניה, לא בשום מדינה. רק במקרים נדירים ביותר, אם מדובר ב"ידיעת זהב" שמשמעותה הרת גורל, יש מקום להראות אותה כמות שהיא למקבלי ההחלטות - בצירוף התמונה המלאה.
המידור הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בעבודת המודיעין והוא חיוני ביותר כדי לשמור על המקורות, שהם ליבת המודיעין. משמעות הדבר היא, שכל אחד יודע רק את מה שהוא צריך לדעת, ושלאיש אין רשות להעביר הלאה מידע שלא בשרשרת שנקבעה מראש. דומה שלא צריך להסביר את המשמעות, אם כל אחד יחליט כראות עיניו מה הוא עושה עם המידע שבידיו.
מילה על המקורות. לעיתים ידיעה יכולה להיות חסרת כל חשיבות, אבל פרסומה יחשוף בפני האויב את המקור ממנה הגיע. נניח שמתפרסמת שיחה בין נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, לבין רעייתו המבקשת ממנו לקנות חלב. ברור שאין לה כל ערך מודיעיני. אבל בני הזוג יודעים שהם שוחחו בפלאפון המאובטח של הנשיא, ומכאן שיש האזנה עליו. עצם הפרסום הוא הגורם את הנזק, ובכלל לא משנה מה תוכן הידיעה.
2. מכאן נעבור לפרשת פלדשטיין. בליבת כתב האישום עומדים שני מעשים נטענים: העברת הידיעה הגולמית בידי הנגד לפלדשטיין, וגרימת פרסומה ב"בילד" בידי פלדשטיין. מבחינה מודיעינית, מדובר בשני אירועים פסולים בתכלית. הנגד הפר לכאורה את כללי המידור בכך שהחליט על דעת עצמו לדלג מעל כל שרשרת הפיקוד ולהעביר את המידע ללשכת ראש הממשלה. פלדשטיין גרם לכאורה נזק עצום, משום שעצם הפרסום חשף את המקור.
זו הסיבה שאין שחר לטענות של נתניהו ואנשיו. אפילו אם הנגד היה בטוח שהוא פועל לטובת המדינה, כללי המידור והפיקוד חלים עליו. הוא יכול היה לפנות למפקדו, ואולי גם למפקד של מפקדו - וזהו. אבוי למדינה ולקיומה אם כל חייל, מסור ככל שיהיה, יפיץ ידיעות מודיעיניות כרצונו. העובדה שראש הממשלה מוסמך לראות את החומר, אינה מעלה ואינה מורידה; הנגד לא היה רשאי להעביר אותו. כל יתר הטענות הן לכל היותר לקולת העונש, לא לעצם ביצוע העבירה.
פלדשטיין לא היה רשאי לגרום לפרסומו של המסמך, על אחת כמה וכמה כאשר ידע שהצנזורה פסלה את הידיעה - אלא אם יטען שקיבל הוראה מפורשת מנתניהו לעשות זאת (נחזור לכך בהמשך). בכלל לא משנה המניע שלו, בכלל לא משנה האם המסמך היה חשוב או שולי, בכלל לא חשוב האם תוכנו היה מדויק או שגוי. נאמר זאת שוב: על-פי הנטען בכתב האישום, הפרסום חשף מקור מודיעיני רגיש ביותר. זו העבירה.
3. לכן, זו אינה פרשה של הדלפות. בניגוד לטענותיהם של נתניהו ואנשיו, אין שום דמיון בין המעשים המיוחסים לנגד ולפלדשטיין לבין ההדלפות הרבות מישיבות הממשלה, הקבינט וקבינט המלחמה. בהדלפות מהישיבות - שאין דרך להמעיט בחומרתן - הבעיה היא תוכן הדברים, ועובדה שהצנזורה מאשרת את הפרסומים. בפרשת המסמכים, הבעיה היא העברת המידע למי שאינו מוסמך לקבל אותו ושריפת מקור מודיעיני; עצם הפרסום, לא התוכן.
עוד כמה הערות לגבי ההדלפות (הבאות מפורומים שנתניהו עומד בראשם ואחראי לפעילותם). נתניהו הוא הממונה על השב"כ וביכולתו להורות לשירות לחקור אותן ולדווח לו בתוך X שעות או Y ימים; הוא לא עשה זאת. חקירת הדלפות לתקשורת היא בעייתית, משום שלא ניתן לחייב עיתונאים לחשוף את מקורותיהם. יש צורך באישור להיכנס ואולי גם להאזין לטלפונים ולמחשבים של שרים ואנשי אמונם כדי לחשוף את המדליפים; בכלל לא בטוח שנתניהו יאשר זאת.
כדאי גם לזכור, שבניגוד לדבריו של נתניהו - חלק גדול מן ההדלפות משרתות אותו, במיוחד אלו המתעדות מתקפות על הרמטכ"ל, ראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה. וכל זה, כאמור, מבלי להפחית כהוא זה מחומרת המצב בו בעיצומה של מלחמה מתפרסמים דיווחים כמעט בשידור חי על הנעשה בדרגים הבכירים ביותר.
4. מהו חלקו של נתניהו עצמו בפרשה? נכון לעכשיו, אין חשד כלשהו כלפי נתניהו עצמו, אלא כתב אישום המזכיר שלושה מיועציו - יונתן אוריך,
עופר גולן וישראל איינהורן. אוריך מצוטט כמי שכתב לפלדשטיין ש"הבוס מבסוט"; פלדשטיין עצמו ביקש לערב את נתניהו. אלו אינן הוכחות לפעולות שלו, ודאי שלא לפעולות אסורות.
פלדשטיין טוען, כפי שאמר סניגורו,
עודד סבוראי, שהוא פעל ברשות ובסמכות מטעמה של לשכת ראש הממשלה. ייתכן שכוונתו להרשאה כללית לדברר את הלשכה, ייתכן שכוונתו להרשאה ספציפית להדליף את המסמך. התגובה הלוחמנית של נתניהו, שניתן אף לראות אותה כגובלת בשיבוש מהלכי משפט, אולי מלמדת על הלחץ בו הוא נתון בשל החקירות בלשכתו ועל כך שיש לו סיבה להיות לחוץ. ניתן רק לקוות, שהחוקרים והעדים לא יירתעו ושיבדקו בכל מקום ובכל דרג ויגיעו לאמת המלאה.