לממשל טראמפ הנבחר יש הזדמנות פז להשיג לפחות שני יעדים חשובים במדיניות החוץ האמריקנית מזה עשרות שנים. הראשון הוא מניעת תפוצה גרעינית, והשני – אבטחת הגישה למקורות האנרגיה שבמזרח התיכון.
ארה"ב הייתה האדריכלית של האמנה למניעת הפצת הנשק הגרעיני (NPT) משנת 1968 ועשתה כמיטב יכולתה למנוע ממדינות לרכוש נשק גרעיני. מדיניות זו, עם חריגים אחדים, עדיין נחשבת להצלחה. אירן, אויבת מוצהרת של ארה"ב, קוראת תיגר על המדיניות האמריקנית הזאת ומתקדמת באיטיות אל עבר האפשרות לבניית נשק גרעיני.
יתרה מכך: בניגוד לפצצות הגרעין של
קוריאה הצפונית, מימוש מאמציה הגרעיניים של אירן יזרז באופן בלתי נמנע שרשרת של תפוצה גרעינית. רג'פ טאיפ
ארדואן, מנהיג טורקיה, כבר הודיע על כוונתו לחקות את אירן. גם סעודיה הצהירה על רצונה להשיג יכולות בתחום הגרעין, זהות לאלו של אירן. קשה להאמין שמצרים, שמתחרה היסטורית על ההנהגה במזרח התיכון, תישאר מאחור. מזרח תיכון רווי עימותים אלימים עם כמה מדינות גרעיניות הוא סיוט אסטרטגי. יתר על כן, התפתחות כזו תהרוס את משטר ה-NPT.
ארה"ב מבינה זאת. אכן, ממשלים דמוקרטיים ורפובליקניים כאחד התחייבו לא לאפשר לאירן לעבור את הסף הגרעיני. עד כה, גישתה של וושינגטון בנושא זה, שהסתמכה על לחץ כלכלי על אירן או על השגת הסכמים מחייבים, לא הניבה את התוצאות הרצויות. לכן, מה שנותר לעשות הוא מניעה על-ידי שימוש בכוח צבאי.
בעבר היססה ארה"ב להשתמש בכוח צבאי מחשש לתגובה קשה מצד אירן ובגלל מגוון סיבות דיפלומטיות. למרבה המזל, אירן כיום פגיעה בהרבה. התקיפות האוויריות של ישראל ב-26 באוקטובר (בתגובה ל-200 טילים בליסטיים אירניים) הרסו, בין היתר, את מערכות ההגנה האווירית של אירן, והשאירו את המרחב האווירי שלה חשוף לתקיפות מהאוויר.
התנהגותה התוקפנית של אירן ושל שליחיה מאז אוקטובר 2023 עוררו תרעומת בבירות רבות בעולם. לפיכך, קיימת היום לגיטימציה בינלאומית רחבה יותר למהלכים צבאיים נגד אירן. בנוסף, ישראל החלישה את שלוחותיה של אירן, בראשן חמאס וחיזבאללה, ויכולתן לפגוע במטרות אמריקניות וישראליות ירדה באופן ניכר.
לכן, תקיפה צבאית אמריקנית בתשתיות הגרעין של אירן, עם ישראל או בלעדיה, תהיה מקובלת יותר בקהילייה הבינלאומית. גם המחיר שאירן יכולה לגבות קטן בהרבה. במזרח התיכון כולם מעריכים הפגנת כוח, וינהגו בזהירות רבה יותר לאחר תקיפת המתקנים הגרעיניים באירן.