השופטת: דגנית משעלי-ביטון, בית משפט השלום באשקלון

המועד: יום רביעי, 30.10.2024, שעה 09:00

הנושא: מעצרים

"מבקשים מאיתנו לא לאחר, אנחנו מגיעים בזמן ואז בית המשפט מאחר" - מתלונן בקול סניגור באולמה של השופטת דגנית משעלי-ביטון. חברו מוסיף: "כשאנחנו לא מגיעים - היא [השופטת] ישר מדווחת [לסניגוריה]" ופונה לקלדנית: "יש צפי מתי?" היא מבטיחה לבדוק, יוצאת ללשכה וחוזרת: "עוד לא סיימו". סניגור שלישי מצטרף לשיחה: "אמרתי לך שרבע לעשר זה המינימום, רבע לעשר-עשר". סניגור אחר תופס יוזמה ומתקשר לאיש נחשון של השב"ס: "למה אתה לא מעלה עצורים? תעלה עצורים. את מי אתה רוצה להעלות? מי צריך להגיד לך?" הזמן חולף. סניגור וסניגורית ששוחחו קודם לכן על ענייני עבודה עוברים לדבר על הלחמים שהסניגור אופה בביתו, והוא מציג בגאווה תמונות. ב-09:40 נכנס לאולם איש נחשון המדבר עם הסניגורים בשאלה את מי מהעצורים להעלות. הנה לנו עוד גורם שמתערב בסדר הדיונים, האמור להיות בידי בית המשפט. העצורים הראשונים מוכנסים לאולם בשעה 09:50, למרות שנקבעו ארבעה דיונים לשעה 09:00 ועוד ארבעה לשעה 09:30. משעלי-ביטון נכנסת לאולם בשעה 09:50 ללא כל התנצלות והסבר. רק בהמשך היא תאמר בדרך אגב: "אני רואה שקבועים הרבה תיקים ל-09:00, למרות שזה יום רביעי ומתחילים ב-09:30 בגלל הישיבה". כלומר, הדיונים התעכבו בשל ישיבת שופטים שבועית ומשום שמישהו במזכירות שכח זאת. ועדיין, משעלי-ביטון איחרה ב-20 דקות נוספות. אין סיבה שישיבות שופטים יהיו על חשבון זמן דיונים, והיה מקום שהיא תסביר ותתנצל.

"אני לא מנהלת את ההגנה שלך"

משעלי-ביטון פונה לסניגורית ושואלת על עורך דין אחר, ונענית שהנאשם עומד על כך שייצג את עצמו. "אין לי בעיה שייצג את עצמו", משיבה משעלי-ביטון. "אני חושבת שסניגור שיישב איתו וייעץ לו, מתיישב עם זה שהוא מייצג את עצמו". הסניגורית משיבה שהסניגוריה הציבורית אינה מסכימה לפעול כך. משעלי-ביטון פונה לנאשם: "יש לי הצעה בשבילך. אני רוצה שתייצג את עצמך, כי אתה רוצה להציג את השאלות. אז אולי תכין את השאלות ותעביר לסניגור והוא ישאל אותן?" הסניגורית: "לא נסכים בשום אופן". גם הנאשם מתעקש: הוא רוצה לייצג את עצמו ואינו מוכן שהסניגור יגיש בקשות ללא ידיעתו. משעלי-ביטון: "בזה אתה צודק. בתיק שאתה עצור אמרת שהסתדרת עם עו"ד רונן, אז מה הבעיה בתיק הזה?" הנאשם אינו רוצה לנמק. משעלי-ביטון: "אתה מודע לזה שאם תעשה טעויות, בסופו של דבר" - והוא קוטע אותה. היא ממשיכה: "אני לא מכירה את הראיות בתיק. הייתה הסכמה [לראיות לכאורה]. אני אשמע אותן כשאני אשמע אותן. קיבלת את כל חומרי החקירה?" הנאשם אינו עונה לעניין אלא ממשיך לנאום. "אני רוצה להתקדם. אני לא מנהלת את ההגנה שלך. לדעתי אתה עושה טעות. זו הזדמנות אחרונה, ההוכחות שלך בעוד שבועיים. אם תשנה את דעתך, יש לך את הטלפון של הגברת מהסניגוריה הציבורית". הנאשם ממשיך להעלות טענות ולבסוף משעלי-ביטון מכתיבה החלטה: לאור דבריו של הנאשם, ההחלטה נותרה על-כנה והסניגוריה הציבורית משוחררת מהייצוג. משעלי-ביטון מעדכנת את הנאשם לגבי המשך ההליך, והוא מציין שיש לו תיק בבית המשפט בטבריה יום לפני כן. "למה זה קבוע? להקראה?" - הוא לא יודע. "השב"ס לא כתבו לי שיש בעיית הגעה". - לא יכול להגיע. "הם יבדקו ואם יהיה צורך יפטרו אותך מהדיון בצפון. אין לך עורך דין, אסור לי לראות את יתר התיקים שלך. אני אכתוב את זה בהחלטה, שב"ס יבדקו, יש עדיפות להביא אותך להוכחות. אחר כך ב-26 בנובמבר פרשת הגנה, וזה אומר שאתה צריך להעיד אם אתה רוצה. אתה לא עצור בתיקים האלה, אתה עצור בתיק אחר. אם תשוחרר, אתה חייב להגיע ואם לא תגיע - תיעצר".

"את השיח הזה - זה מחוץ לאולם"

התיק הבא הוא של שב"ח שאותו משעלי-ביטון כבר מכירה. "עיסא, מה שלומך? לא סיימת את התיקים שלך?" היא פונה לסניגור: "למה הוא לא סיים? ראיתי שכבר היו כמה דיונים. למה לא סיימת?" סניגורים מדברים על ענישה ומשעלי-ביטון מתערבת: "את השיח הזה - זה מחוץ לאולם. למה אני צריכה לשמוע את זה? אני גם מפנה אותך לגזרי הדין שלנו, יש ענישה". משעלי-ביטון חוזרת לנאשם דרך מתורגמנית: "עיסא, תעמוד רגע. ב-12 במארס 2023, לפני שנה וחצי, בסביבות חמש בבוקר, מישהו נהג ברכב קאיה ליד קריית גת. הם טוענים שהוא יחד עם הנאשמים האחרים היו ברכב, ואז שוטרים עשו מחסום וראו את הרכב. לא אמרתי שנהגת. ישבת ברכב? היו שוטרים במחסום? הנה התקדמנו. "מה קרה עם השוטרים? הרכב נסע מהר, היו דוקרנים בכביש, הרכב נעצר ואתה עוד אחד ברחתם מהשוטרים, ואז השוטרים מצאו אתכם מתחת לאיזה שיח. שיח גדול או קטן? יש לך שתי עבירות - כניסה בלי אישור והפרעה לשוטר". בין לבין, משעלי-ביטון פונה בהומור לסניגורית: "אני מניחה שיש לי שקט באולם, כי את פה כל היום. בדרך כלל הם עושים רעש". חזרה לתיק השב"ח, המודה ומורשע. התובעת מגישה טיעונים לעונש בכתב. משעלי-ביטון לסניגור: "קיבלת?" - לא. לתובעת: "למה הוא לא קיבל?" - יש רק עותק אחד. הסניגור טוען שמרשו הודה בהזדמנות הראשונה, אבל משעלי-ביטון בקיאה בתיק: "באיזו הזדמנות ראשונה? זה מלפני שנה". הסניגור: בדיון הראשון אחרי שלא התייצב לקודמים. משעלי-ביטון: "מצד אחד אתה אומר מתחם של חמישה חודשים על תנאי, ומצד שני אתה מבקש להאריך את התנאי [הקיים]. איזה נסיבות מיוחדות יש שמצדיקות להאריך את התנאי?" - עונשיהם של אחרים. משעלי-ביטון: "להם לא היה על תנאי, אז אני צריכה להפלות אותו לטובה? לתת לו את 45 הימים שהם קיבלו, וגם תנאי? גם להם יש עבר [פלילי], גם לו יש עבר", והיא מקריאה את הפרטים. "מה הנסיבות החריגות שמצדיקות הארכת על תנאי - אני לא מבינה. הארכה של תנאי זה חריג, אתם צריכים לטעון לעניין החריגוּת. על פניו אתה לא מציג לי שום דבר, תתקדם הלאה. אני מנסה להסביר לך, שבמקרה הזה העונש מאוד פרופורציונלי, זה לא שונה מהנאשמים האחרים, זה אחידות הענישה".

"זו הבעיה בלמשוך תיקים"

הסניגור טוען שהעבירה בוצעה לפני המלחמה, ורק כעת העונשים הוחמרו. משעלי-ביטון משיבה: "זו הבעיה בלמשוך תיקים, אתה לא יודע מה יהיה העונש בעוד שנה או שנתיים. אתה לא מתייצב - יש מחיר [מבחינת מועד גזר הדין]. אני אשתדל לא להתחשב באי-התייצבות [כשלעצמה]. יש נסיבות אישיות? אתה נשוי?" הסניגור טוען שהמצב הכלכלי קשה ומבקש להימנע מקנס, אך משעלי-ביטון מבהירה שהיא עושה זאת רק בעבירה ראשונה - וכאן מדובר בעבריין חוזר. "כמה חילטתי [בשל האי-התייצבות]?" - 8,500 שקל. "חבל, היית צריך להתייצב. היה צריך פשוט להגיע. אין דיון של שב"ח שאני לא בודקת אם הגיש בקשה [להיכנס לישראל]. אין דבר שאני לא בודקת. עכשיו אני אשמע אותך", פונה משעלי-ביטון לנאשם, הטוען שמשרד התיאום היה סגור ולכן לא יכול היה להגיש בקשה. משעלי-ביטון לא קונה את ההסבר: "אתה יודע שהיום עובדים עם האפליקציה בטלפון, לא צריך לבוא [למשרד]". - הוא לא יודע להשתמש בה. "תלמד; אני יודעת להשתמש, אתה לא? כמה ילדים אתם במשפחה? אתה רוצה להגיד עוד משהו?" - לא. משעלי-ביטון מכתיבה את גזר הדין תוך שימוש בנוסח מוכן (לאור ריבוי תיקי השב"חים בבית משפט זה, הקרוב ביותר לגבול הרצועה). ההכתבה חרישית מאוד וקשה לשמוע אותה; כדאי לזכור שדברי בית המשפט - ודאי הכרעותיו - מיועדים בראש ובראשונה לצדדים ובאי-כוחם, ולא רק לקלדנית. עצורים ועורכי דין מדברים, ולוקח זמן עד שמשעלי-ביטון מעירה להם: "ששש, אפשר להוריד ווליום?" - אבל הדיבורים נמשכים, ודומה כאילו משעלי-ביטון נמצאת באולם משלה. היא מטילה על השב"ח מאסר בפועל וקונסת אותו.

השורה התחתונה: משעלי-ביטון בקיאה היטב בתיקים ומנהלת את הדיונים ביעילות, באנושיות ובשימת לב רבה לכל פרט. האיחור שלה - 50 דקות לעומת המועד הקבוע ביומן - מחייב בדיקה במזכירות, ובעיקר היה ראוי שתספק הסבר ואפילו התנצלות. הימנעותה מכך היא פגם במזג השיפוטי.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 7.