בדרך לחוסר יציבות ומאבקי שליטה

הכרזתם של המורדים (8.12.24) על הפלת משטר אסד לאחר 54 שנות שלטון, פותחת פרק חדש בהיסטוריה הסורית. סביר להניח שסוריה תיכנס לתקופת מעבר שמאופיינית בחוסר יציבות ובמאבקי שליטה. הללו יכולים להסתיים במספר תרחישים: סוריה מפורקת לאזורי שליטה על-ידי גורמי כוח שונים הנמצאים בעימותים תכופים; הסכמה על מבנה פדרטיבי; או עלייה של שלטון חדש תחת מסגרת סורית אחודה. כל אחד מהתרחישים מגלם פגיעה קשה בציר ההתנגדות בראשות אירן, לכל הפחות בטווח הנראה לעין. הקריסה המהירה של בשאר אסד נובעת מהעדר תמיכה אפקטיבית מצד בעלי בריתו בציר ההתנגדות. הצבא הסורי, שזכה לשיקום אינטנסיבי, התגלה כחלש ולא מתפקד. רוסיה, שצמצמה את נוכחותה והתמקדה באזור החוף שבו ממוקמים בסיסיה הצבאיים, לא הצליחה להגן באופן משמעותי על משטר אסד. אמנם ההתפתחויות האחרונות מגלמות חוסר יציבות ועלולות להוביל לתקופה ממושכת של כאוס ואלימות בסוריה, מה שעלול להוות אתגר ביטחוני לישראל. עם זאת, המצב הנוכחי עשוי לשרת את האינטרסים הישראלים ולהוביל לדחיקת ההשפעה האירנית בסוריה ומניעת יכולות שיקום של חיזבאללה בלבנון. במילים אחרות: נפילתו של אסד עלולה לנתק את סוריה מציר ההתנגדות, ובכך לערער את מעמדו ותפקודו עוד יותר. על אף החשש מהתחזקותם של גורמים קיצוניים בקרבת הגבול והעדר "כתובת" ברורה, יכולותיהם הצבאיות של המורדים, על גווניהם, אינן משתוות לאלו שבידי אירן ושלוחותיה. לצד הגברת ההיערכות של ישראל לבלימת איומים על גבולה הצפוני, נכון להעמיק את השיח מול הגורמים הרלוונטיים בזירה הסורית - מדינתיים ולא-מדינתיים - על-מנת להבין טוב יותר לאן פניה, ואולי אף להשפיע על עיצוב עתידה של סוריה, הפעם באופן שמיטיב עם האינטרסים הישראלים.

• כרמית ולנסי

החיסולים חרצו את גורל המשטר

בראייה לאחור, החיסולים של בכירי חיזבאללה וראשי כוח קודס בלבנון ובסוריה פגעו דרמטית ביכולת הציר להגיש סיוע לצבא סוריה, ובכך ככל הנראה חרצו את דינו של משטר אסד. אירן, ללא אסד ועם חיזבאללה מוחלש, תאלץ לחשב מסלול מחדש, ולשקול אפילו את האסטרטגיה הגרעינית שלה כדי "לכפר" על הפגיעה הדרמטית בציר. רצף האירועים של החודשים האחרונים, ובראשם המכה הקשה שספג חיזבאללה מישראל ונפילת משטרו של אסד, מאיימים לפרק את מערך ההגנה שהשכיל קאסם סולימאני לבנות בעבור טהרן. אותו סולימאני בנה, הלכה למעשה, את "ציר ההתנגדות" שהתבסס על היכולת של אירן לממש את האינטרסים שלה במזרח התיכון, להרתיע את ישראל וארה"ב מלפעול כנגדה ולהרחיק את המלחמה מגבולותיה מבלי לשלם מחיר משמעותי בעבור השגת יעדים אלו. גם אם טהרן תבקש כעת להמשיך ולחמש את שלוחיה, ברור שיכולתה לשלוט עליהם נשחקה דרמטית. מה גם היכולת לבנות מחדש את יכולותיו של חיזבאללה ללא אסד, שנויה מאוד במחלוקת. לכן סביר שאירן תבקש להשלים את עסקת מטוסי הסוחוי-35 עם רוסיה, לבנות מחדש את יכולת ההגנה האווירית שלה, שספגה מכה קשה בתקיפה הישראלית, ולחדש את יכולתה לייצר טילים נוספים שיכולים לאיים על ישראל. סימן השאלה הגדול ביותר נוגע לתוכנית הגרעין של אירן. טהרן יכולה להעשיר אורניום לרמה צבאית של 90% בטווח המיידי, ולנסות תוך מספר חודשים לבנות מתקן גרעיני. עובדה זו יכולה באופן תיאורטי "לכפר" על הפגיעה בציר ולחזק דרמטית את הרתעה של אירן. זו גם הסיבה לריבוי ההצהרות מצד בכירים במשטר (בהווה ובעבר) על הצורך של טהרן לשקול מחדש את האסטרטגיה הגרעינית שלה. אבל, מהלך שכזה ללא מטריית ההגנה של חיזבאללה, בשילוב עם תחושת המסוגלות הישראלית לתקוף באירן ועם הנשיא דונלד טראמפ בבית הלבן, עלול לאיים על המשטר בטהרן בופן ישיר. עניין זה מסלים את הדילמה שעומדת בפני המנהיג העליון של אירן, עלי חמינאי, לרמת שיא. נכון, עדיין אסור להספיד את אירן או את שאר הגורמים בציר, אבל ספק אם מצבם היה כה גרוע מאז שהגה סולימאני את רעיון ציר ההתנגדות. עובדה זו משנה סדרי עולם ומחלישה עמוקות את השפעתה של אירן במרחב המזרח התיכון, לשנים הקרובות לפחות.

• דני סיטרינוביץ