שר המשפטים, יריב לוין, מחזיר את ההפיכה המשטרית לקדמת הבמה. הפוסט הארוך שלו אמש בפייסבוק (14.12.24) נועד להסביר את כוונתו להביא לאישור סופי את החוק שיעניק לממשלה שליטה בוועדה לבחירת שופטים. אלא שקריאה מדוקדקת שלו מלמדת, שיש בו לא מעט כזבים יריב לוין: "מיד עם פרוץ המלחמה הודיעה הקואליציה על הקפאת כל עיסוק ברפורמה המשפטית. חשבתי אז שלא נכון לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת כשהמדינה נמצאת במלחמה מרובת זירות". האמת: חקיקה בהסכמה בלבד הייתה התנאי של המחנה הממלכתי לכניסתו לממשלה ולצירוף בני גנץ וגדי איזנקוט לקבינט ניהול המלחמה. שורה ארוכה של גורמים התריעו שהרפורמה מסכנת את ביטחון המדינה: יצחק הרצוג, יואב גלנט, הרצי הלוי, רונן בר. בזמן הדיון האחרון על עילת הסבירות התחנן גלנט בפני לוין - כאשר ביניהם יושב בנימין נתניהו - לעצור את המהלך. נתניהו ולוין אטמו את אוזניהם. להצביע כעת על 7 באוקטובר כ"הוכחה" לאחריות ומתינות - זהו שילוב מדהים של שקרנות וצביעות. לוין הזכיר בפוסט את הצעת הפשרה שלו: למנות כעת את יוסף אלרון לנשיא העליון עד ספטמבר 2025 ואת יצחק עמית לנשיא אחריו. עוד הציע שהוא יבחר בין ד"ר רפי ביטון וד"ר אביעד בקשי (מאבות הרפורמה) לכהונה בעליון, השופטים יבחרו שופט אחד ותהיה הסכמה על מינוי שופטת מבין המכהנות בבתי המשפט המחוזיים. לדברי לוין, עוזי פוגלמן "דחה אותה בבוז מבלי שדן בה כלל"; הוא ויצחק עמית "בחרו להתחפר בסרבנותם". האמת: אין תקדים למינוי נשיא לשנה בלבד, ובזמנו ממשלת נתניהו שינתה את החוק כדי שאשר גרוניס יוכל להתמנות לפחות משלוש שנים. פוגלמן עצמו הודיע שלא יחליף את אסתר חיות למשך שנה בלבד. החוק אינו מאפשר למנות נשיא ו"נשיא לעתיד". עמית גם הסביר, שאינו יכול לעסוק ב"דיל" העוסק במינויו-שלו. השופטים טוענים שמבחינה מקצועית - ביטון ובקשי אינם עומדים ברף הגבוה של כהונה בעליון, אך לוין מתעקש עליהם. זאת, בניגוד לאיילת שקד שהתעקשה ובהצלחה על מועמדים "שמרניים" ראויים כמו אלרון ואלכס שטיין.