מדי שנה, כאשר החקלאים במחוז אידליב שבצפון סוריה באים למסוק את זיתיהם, הם מוצאים לפחות נציג אחד של רשות המיסים בכל בית בד. הללו גובים לפחות 5% מהשמן, גם אם היבול גרוע במיוחד. היעד: הממשלה שהקים הייאת תחריר א-שאם, הארגון שהוביל את הפלתו של משטר אסד. צעדים אלו עוררו מחאות ואפילו התנגשויות חמושות ומאסרים, אך "ממשלת ההצלה הסורית" מתעקשת. היא גובה מיסים, מוכרת דלק, מנהלת חברת תקשורת ומאסדרת את הכלכלה, ובכך מוכיחה יכולת ניהול שאינה נופלת מיכולתה הצבאית.
האופן בו תחריר א-שאם מושל מאז 2017 באידליב, מספק רמז לאופן בו הוא עשוי למשול בסוריה כולה – אומר ניו-יורק טיימס בכתבה נרחבת. הארגון ובני בריתו השיגו מידה של יציבות במחוז אידליב, בממשל ממושמע ופרגמטי באמצעות ממשלה אזרחית בת 11 שרים. הוא גם מחזיק כוח ביטחון פנימי משמעותי, המתמודד עם מיליציות אחרות ומבקרים מקומיים נגד מה שנתפס בעיניהם כשלטון סמכותני ותנאי הכליאה הקשים שלו.
השרים באידליב העומדים בקשר עם ארגוני סיוע חיצוניים, לעולם אינם מחליטים בו במקום ועליהם להיוועץ תחילה במנהיגי הארגון. שליטה הדוקה שכזו יכולה לפעול בקנה מידה קטן, אך לא במדינה שלמה. שורשיו של הארגון נטועים באל-קאעידה ובדאעש, אך הוא התמתן מאז 2016: אוכף חלק מהחוקים המוסלמיים, אם כי ממש לא כמו דאעש.
מאחר שתחריר א-שאם מוגדר כארגון טרור בידי ארה"ב, האו"ם, טורקיה ומדינות אחרות, הוא לא יכול היה לקבל סיוע חיצוני ולכן מצא דרכים אחרות לממן את עצמו. הוא גובה מיסים על טובין ושירותים – החל מיבולים, דרך מעברי גבול, בנייה ומסחר וכלה בחנויות וסדנאות. חברות הקשורות אליו נהנות מבלעדיות באספקת דלק, חשמל, מים ואיסוף אשפה. הוא סילק מהאזור קבוצות קיצוניות יותר תוך חיסול חבריהן, ובמקביל נטש דרכי פעולה כמו פיגועי התאבדות נגד יעדים צבאיים.
לאורך שנותיו נע תחריר א-שאם בין קיצונים לפרגמיסטים בשורותיו, מסביר הטיימס – מתח הצפוי להימשך גם בעתיד. בעיקרו של דבר, הקיצוניים נדחקו לשוליים; הארגון אומנם איסלמיסטי, אך גם פרגמטי ומוכן לפעול לצידם של התושבים המקומיים. כאשר התקדמו הלוחמים לעבר דמשק, מנהיגיהם נשאו נאומים נלהבים על שחרור סוריה ולא על הקמת מדינה מוסלמית. הארגון מקפיד לשלם את שכר לוחמיו וכך מבטיח את נאמנותם ואת שמירת המשמעת.
מאחר שממשלת אסד ניסתה לבודד את האיזורים בצפון המדינה שהיו בשליטת המורדים, היה עליהם להישען על טורקיה בשירותים בסיסיים כמו מים, חשמל ותעבורה סלולרית. תחריר א-שאם הקים חברות הפצה פרטיות, אך הבעלים היו קרובים אליו. אך מקור ההכנסה העיקרי שלו היה מכסים ומיסים אחרים שנגבו במעבר הגבול באב אל-הווא שבין סוריה לטורקיה; ההערכה היא שמדובר ב-15 מיליון דולר בחודש. בכמה מקרים הארגון מעודד תושבים מקומיים להקים עסקים, כולל כאלו המתחרים בחברות האנרגיה והתקשורת השייכות לו.