המלחמה באוקראינה נכנסת למה שעשוי להיות השלב האחרון שלה, והסכם לסיומה נראה יותר סביר מאשר אי-פעם. אוקראינה מאבדת שטחים וסובלת ממחסור בכוח אדם, רוסיה כבשה השנה פי שישה מאשר אשתקד, ולדימיר זלנסקי הודה שארצו לא תוכל לשחרר את כל השטחים הכבושים ומוכן לדחות את השחרור בתמורה להצטרפות לנאט"ו. 52% מהאוקראינים תומכים כעת בהסדר מהיר לסיום המלחמה, לעומת 27% אשתקד. גם לרוסיה יש בעיות – מציין פרופ' רזאן מֶנוֹן מאוניברסיטת קולומביה במאמר בניו-יורק טיימס. היא ספגה 700,000 הרוגים ופצועים ואיבדה 14,000 פריטי נשק; אי-אפשר לספוג אבידות כאלה לאורך זמן. גם כלכלתה של רוסיה מראה סממני לחץ: הצמיחה הצפויה לשנה הבאה היא 0.5% בלבד, האינפלציה הרשמית היא 8.5% וייתכן שבפועל היא כפולה, הריבית עומדת על 21%, הרובל נמצא בשערו הנמוך ביותר מאז מארס 2022. למרות המשאבים העצומים שהשקיע, ולדימיר פוטין עדיין אינו שולט בצורה מלאה במחוזות שבמזרח אוקראינה שהיו היעד המוצהר של המלחמה. גם הוא מתחיל לשרטט את תנאיו להפסקת אש, למרות שכוחותיו דוחקים לאחור את האוקראינים ממחוז קורסק. שובו של דונלד טראמפ לבית הלבן הכניס את כולם לכוננות. הוא הבטיח לסיים במהירות את המלחמה ויש לו מנוף – להגדיל או להקטין את הסיוע לאוקראינה. אבל לא ברור האם יש לו תוכנית ממשית. אבל, סבור מנון, בסופו של דבר תהיה עסקה ולכן כעת הזמן להתכונן לזמן שאחרי המלחמה. בכל מקרה, לאוקראינה תהיה שכנה גדולה וחזקה העלולה לתקוף שוב. לכן, השיחות יתמקדו בערבויות הביטחוניות שתקבל, ומנון מציג ארבע חלופות אפשריות בנושא. זלנסקי רוצה חברות בנאט"ו, אבל קרוב לוודאי שזה לא יקרה, ולו רק משום שהדבר מחייב הסכמה פה אחד של החברות הנוכחיות – ולפחות שבע מבין ה-27 מתנגדות, כולל ארה"ב של טראמפ. לחלופין, קואליציה תהיה מוכנה להגן על אוקראינה, אך הבעיה היא שקייב תרצה שארה"ב תהיה אחת מהן ולא תראה כממשית שום ערבות שלא תכלול את חייליה והנשק שלה. טראמפ, שרוצה לא רק לסיים את המלחמה אלא גם להפחית את המחויבות הביטחונית של ארה"ב לאירופה, אינו צפוי לחתום על מעורבות כזאת. הצהרותיו של טראמפ והאישים שבחר מלמדים, כי הגידול בכוחה הצבאי של ארה"ב יופנה לאסיה-פסיפיק אל מול סין. מסיבות גאוגרפיות ברורות, בטחונה של אוקראינה תמיד יהיה חשוב יותר למדינות אירופה מאשר לארה"ב. לכן, ניתן לצפות שיהיה עליהן לשאת יותר בנטל הגנתן – וייתכן שהמשימה הראשונה תהיה ההגנה על אוקראינה. כמה ממדינות אירופה דנו באפשרות להציג כוחות באוקראינה שאחרי המלחמה. נשיאי צרפת ופולין, עמנואל מקרון ודונלד טאסק, דנו בכך בשבוע שעבר. טאסק אמר שארצו "אינה מתכננת פעולות כאלה", גם לאחר הפסקת אש. בקיצור, מסכם מנון: היו דיבורים על ערבויות ביטחוניות אירופיות, אך שום החלטה. מודל אפשרי נוסף הוא "ניטראליות צבאית", שהיא הפחות מועדפת על אוקראינה. רוסיה תתחייב שלא לתקוף את אוקראינה, אשר תעכב את בקשתה להצטרף לנאט"ו ולא תציב כוחות זרים על אדמתה. מודל שכזה יותיר את אוקראינה פגיעה ביחס לפתרונות אחרים, וגם יהיה הפתרון הזמין ביותר. פוטין אמר שפתרון כזה הוא הבסיס לשכנות טובה; קשה לדמיין כזאת בין שתי המדינות, אך הישגיה האחרונים של רוסיה יאפשרו לה ללחוץ לקבל את דרישותיה. אוקראינה אינה יכולה לסמוך על הבטחה רוסית שלא לתקוף, ועליה למקסם את בטחונה למקרה ש"ניטראליות צבאית" היא שתתרחש. עליה לדחות דרישות להגביל את הגודל של צבאה ומגבלות על הנשק הקונבנציונלי שיהיה בידיה. מדינות אירופה, שכבר מאמנות ומתספקות את צבא אוקראינה, צריכות לעשות יותר בשתי התחומים. אוקראינה הפגינה את יכולותיה, ואם תחוזק – יהיה על רוסיה להתמודד עם שכנה עוצמתית בהרבה. מנון מסכם: לאחר למעלה מ-1,000 ימי מלחמה, בה נהרגו מאות אלפים, נעקרו מיליונים וחרבו חלקים ניכרים של אוקראינה, ייתכן שהסוף מתקרב. אבל כדי שהשלום יהיה בר-קיימא, ולא רק הקפאה שתאפשר לרוסיה להתארגן מחדש ולתקוף שוב, מה שיקרה בהמשך הוא שיקבע.