שלום וברוכים הבאים לבית הספר לפוליטיקה ומדיניות ציבורית על שם דונלד טראמפ. אנחנו היחידים המוסמכים ללמד את "שיטת טראמפ" – עשרה צעדים לנצח ולמשול, ואת כולם נלמד כאן באמצעות נושא אחד: הגירה בלתי חוקית. זה לוקח חמש דקות, מבטיח אקונומיסט. צעד ראשון: זהה בעיה אמיתית. צעד שני: העצם את הבעיה. לא מספיק למקד את תשומת הלב בהגירה הבלתי-חוקית. צריך לטעון שמדובר באלפי רוצחים, סדיסטים ומטורפים, השוטפים את הגבול ואוכלים כלבים וחתולים; שמדובר במיליונים יותר מאלו שקיימים. איך מישהו יוכל להוכיח שאתה טועה? צעד שלישי: הבטח צעדים קיצוניים. אבל אל תיכנס לפרטים! אתה יכול לאיים ב"גירוש הגדול ביותר של פושעים בתולדות ארה"ב", אבל לא לומר מהם "פושעים". אמור שתפעיל את הצבא, אבל לא כיצד. צעד רביעי: שני הצעדים הקודמים מבטיחים את התנגדות יריביך, ובאותה עוצמה של צעדיך-שלך – ולכן אתה חייב להיות קיצוני. זכות תמיד את דברי המנטור של טראמפ, רוי קוהן: "אני מוציא את הגרוע ביותר מאויבי וכך גורם להם להביס את עצמם". יריביך שכחו שהגירוש הגדול ביותר נעשה בידי ברק אובמה; שכל נשיא מאז ביל קלינטון השתמש בצבא לאורך הגבול; שעד לאחרונה השמאל התנגד אפילו להגירה חוקית, בעוד הימין רצה גבולות פתוחים. הדיאלקטיקה הילדותית הזאת אחראית להישג הגדול ביותר של שיטת טראמפ: ג'ו ביידן הזניח את ההסתננות עד שמבחינה פוליטית היה מאוחר מדי. תמונות הכאוס בגבול אפשרו לטראמפ לעשות את מה שלא יכול היה לעשות ב-2020: לנהל שוב את קמפיין 2016. מובן שהעיתונות תעמת אותך עם העובדות, אבל זה רק יעזור לך: הם מסבירים את הבעיה שאכן קיימת. צעד חמישי: פזר ערפל. רמוז שאתה בעד הגירה יותר חוקית; שתפעל "מתוך הלב" כאשר תפעיל כוח. זה ישכנע את אנשי המרכז ויותיר בידיך נכס חשוב: מרחב תמרון. צעד שישי: זה החלק הכיפי. לאחר נצחונך, טְען שפתרת את הבעיה. צעד 2 מקל זאת, כי הבעיה מעולם לא הייתה כה קשה כפי שהצגת אותה. זה מה שעשה טראמפ ב"פגוש את העיתונות" לפני שבועיים: טָען שדי היה באיומיו להטיל מכסים על קנדה ומקסיקו, הובילו לכך ש"בשיחת טלפון אחת תוך עשר דקות" – ההסתננות מגבול מקסיקו הפכה לטפטוף. העובדות מלמדות שצעדיו של ביידן הם שהפחיתו אותה אל מתחת לממדים של תקופת טראמפ, אבל זה כמובן לא מעניין. צעד שביעי: קְבע סדרי עדיפות הגיוניים. כמו אובמה, התמקד תחילה בגירוש מסתננים שביצעו עבירות ולאחר מכן בחדשים ביותר. הימנע מהפרדת משפחות ומגירוש עובדי חקלאות והיי-טק. צעד שמיני: הבע הוקרה לתומכיך ומתנגדיך, כגון דמוקרטים המיישרים קו איתך. ראש עיריית ניו-יורק, אריק אדמס, מתמודד עם בעיית מסתננים אמיתית (ואולי גם רוצה חנינה מאשמת שוחד). מושל קליפורניה, גווין ניוסום, לוטש עיניים לבית הלבן, מודה בקיומה של הבעיה ומציין שחוקי המדינה אינם מונעים שיתוף פעולה בגירוש מסתננים המסכנים את שלום הציבור. צעד תשיעי: שלוט בקנאים שלצידך. זהו סיכון שנוצר בידי שלבים 2 ו-3 וטראמפ מתקשה איתו, לצד נטייתו הטבעית לפלג את האמריקנים. הטיפול השערורייתי ביותר במסתננים נבע מעוזריו שפעלו לפי הפשט של דבריו. אפילו ג"ד ואנס המסכן, המתיימר להקים מבנים אינטלקטואליים על בסיס עמדותיו המשתנות של טראמפ, נאלץ לחזור בו מהטענה שהמסתננים אשמים בכל מה שרע בארה"ב, כי הזכייה במירב הקולות נתנה לטראמפ תחושה של תמיכת רוב האמריקנים. זה מה שלבסוף יוביל אותו, ב-2026, אל: צעד עשירי: נסה לבצע רפורמת הגירה דו-מפלגתית.