אחד השופטים שתכננו לפרוש הוא ג'יימס וויין בן ה-70, המכהן במחוז הרביעי של בית המשפט לערעורים (מרילנד, צפון קרוליינה, דרום קרוליינה, וירג'יניה ומערב וירג'יניה); תשעה מבין 15 השופטים בו מונו בידי הנשיאים ביל קלינטון, ברק אובמה וביידן. מחליפו המיועד היה פרקליט המדינה של צפון קרוליינה, ריאן פארק, אך הוא הסיר את מועמדותו בעקבות הסכמה בין הסיעות בסנאט לקדם את המינויים של ביידן, למעט ארבעה בבתי המשפט לערעורים.
ההסכם מותיר לטראמפ שני מושבים במחוזות הראשון והשלישי; שני האחרים אמורים היו להחליף את וויין וג'יין ברנסטטר-סטרנץ' (המחוז השישי), אשר לא מסרה מהן כוונותיה כעת. כאמור, וויין חזר בו מפרישתו, וכך עשו גם מקס קוגבורן מבית המשפט המחוזי בצפון קרוליינה ואלגנון מארבלי מבית המשפט המחוזי באוהיו. הרפובליקנים הגיבו בזעם על ביטול הפרישות, וארגון שמרני התומך בטראמפ הגיש תלונה אתית נגד השלושה בטענה שהפרו את כללי ההתנהגות החלים עליהם.
מנהיג המיעוט היוצא, מיץ' מק'ונל, אמר בנאום בסנאט, כי צעדים אלו מטילים בספק את האובייקטיביות של אותם שופטים בתיקים עתידיים. הוא רמז שהממשל הבא יבחן את כל האפשרויות כדי לבקש שייפסלו מדיון בתיקים בהם מעורב הממשל הפדרלי.
הליך אישור השופטים בסנאט השתנה לאורך השנים, מציין הפוסט, כאשר רק לעיתים רחוקות יש הסכמה בין המפלגות. בעבר, רוב השופטים מונו בהסכמה פה אחד או בהצבעה קולית (קריאות "בעד" ו"נגד") המלמדת על רוב מוצק. אבל בזמן ממשלי טראמפ וביידן, הצבעות שמיות הפכו לשכיחות יותר. כל מועמדיו של ג'ורג' בוש האב לבתי המשפט הפדרליים המחוזיים אושרו פה אחד או בהצבעה קולית; אצל טראמפ צנח השיעור ל-19%. בזמן ביל קלינטון, כל השופטים המחוזיים מונו פה אחד ורק ל-7% משופטי הערעורים נרשמו יותר מ-30 מתנגדים (מבין 100 סנאטורים). אצל ביידן, ל-80% מהשופטים המחוזיים היו יותר מ-30 מתנגדים, כמו גם ל-91% משופטי הערעורים.
כאשר המועמדים אינם מאושרים ברוב דחוק, גורלם בסנאט עלול להיות שונה: מבוי סתום. עדיל מאנג'י, שאמור היה להיות המוסלמי הראשון בבית משפט לערעורים, מחכה לאישור מאז ינואר. הרפובליקנים וחלק מהדמוקרטים מתנגדים למינויו בשל קשריו עם מספר ארגונים; הבית הלבן טוען שמדובר ב"מסע הכפשות איסלאמופובי". מאנג'י עצמו טען, כי שוב אין המדובר בשיטה לבחינת ההתאמה למשרה שיפוטית, ומי שמשלם את המחיר הוא המועמדים והמדינה, משום ש"מי ירצה לוותר על רווחי המגזר הפרטי למען שירות ציבורי, אם המחיר הוא רצח אופי".
הפוסט מציין, כי אישור חוק השופטים היה מקרה נדיר של הסכמה דו-מפלגתית: תוספת של 66 שופטים פדרליים ב-13 מדינות בעשר השנים הבאות. הסנאט אישר אותו פה אחד בחודש אוגוסט, אך כאמור הרפובליקנים עיכבו אותו עד הבחירות וכעת ביידן הטיל עליו וטו חריג, מחשש שהוא יעניק לטראמפ עשרות משרות לאייש.