גבות רבות הורמו כאשר דונלד טראמפ הזמין את שי ג'ינפינג להשבעתו, אבל זה היה רעיון טוב – טוען טום פרידמן, שלאחרונה חזר מסין, במאמר בניו-יורק טיימס. היחסים בין שתי המעצמות דומים כעת לשני פילים המביטים זה בזה דרך חרך צר. וזה לא טוב, משום שיש לשתיים הרבה על מה לשוחח, ולא רק על סחר וטייוואן. העולם ניצב בפני שלושה אתגרים בקנה מידה אפי: בינה המלאכותית, שינויי האקלים ותוהו ובוהו בשל מדינות קורסות. סין וארה"ב הן מעצמות-על בתחום ה-AI הן שתי פולטות הפחמן הגדולות בעולם. ויש להן את שני הציים הגדולים בעולם, המסוגלים להפגין כוח ברחבי הגלובוס. במילים אחרות: הן שתי המעצמות היחידות היכולות להתמודד עם סופר-בינה, סופר-סערות וסופר-קבוצות של אנשים זועמים במדינות כושלות – שלא לדבר על סופר-וירוסים – בעידן בו העולם סופר-מפולג. בשל כך, על שתי המדינות לעדכן את מזכר שנגחאי של ריצ'רד ניקסון ומאו צה-טונג מ-1972 שהיה הבסיס לנורמליזציה ביניהן. הבעיה היא שהן מעולם לא היו כה מרוחקות זו מזו. פרידמן הרגיש כאילו הוא האמריקני היחיד בסין. מעט מאוד אמריקנים נשמעו בלובי של המלון בבייג'ינג; הורים רבים חוששים לשלוח את ילדיהם ללמוד בארה"ב, מחשש שה-FBI יעקוב אחריהם שם ושלטונות סין יחשדו בהם במולדתם. כנ"ל לגבי סטודנטים אמריקנים בסין. "אנחנו חייבים להתחרות עם סין – היא היריבה החזקה ביותר שלנו על הכוח הצבאי, הטכנולוגי והכלכלי בעולם – אבל המציאות המסובכת היא שעלינו לעבוד איתה על שינויי האקלים, הפנטניל ונושאים אחרים כדי ליצור עולם יציב יותר", אומר שגריר ארה"ב בסין, ניקולס ברנס. "אנחנו צריכים רצף של אמריקנים צעירים דוברי מנדרין וידידות עם סינים צעירים. אנחנו צריכים מקום בו אנשי שתי הארצות יוכלו ליצור קשר. פעם היו 5 מיליון תיירים משני הכיוונים והיום יש חלקיק מזה". ברנס עומד על נקודה חיונית, מגיב פרידמן. אנשי העסקים, התיירים והסטודנטים שריככו את היחסים בין המדינות כאשר סין תפסה את מקומה של רוסיה כיריבה המרכזית של ארה"ב – אבל כעת היחסים מאופיינים בעימות, עם מעט מקום לשיתוף פעולה. טראמפ מינה לשגרירו בבייג'ינג את הסנאטור לשעבר דייוויד פרדיו, אדם בעל יכולות מוכחות שעשה עסקים במזרח אסיה. אבל בספטמבר 2024 הוא כתב, שהמפלגה הקומוניסטית מאמינה שזכותה לשלוט בסדר העולמי ולהמיר את העולם למרקסיזם. למעשה, טוען פרידמן, מה שהסינים רוצים לעשות הוא להמיר את העולם למאסקיזם (על שם אילון מאסק) – לנצח את ארה"ב במשחק שלה. המפלגה אכן שולטת בסין בצורה ההדוקה ביותר מזה ארבעה עשורים, אבל היא קומוניסטית בשם בלבד. האידיאולוגיה שהיא מקדמת היא שילוב של קפיטליזם בהובלת המדינה וקפיטליזם של קאובוי מהמערב הפרוע, שם המוני חברות פרטיות וממשלתיות מנהלות תחרות של הישרדות במגוון רחב של ענפי היי-טק כדי להגדיל את מעמד הביניים הסיני. למרות שטראמפ מאיים להטיל מכסים כבדים על הייבוא מסין, רבים שם מעדיפים אותו על פני הדמוקרטים. רבים בסין חושבים שהם מבינים אותו ורואים בו סוג של דנג שיאופינג, מנהיג פרגמטי ועושה-עסקות, אשר כפה את פתיחת הכלכלה הסינית לעולם תוך נטישת התכנון המרכזי לטובת כל מה שיגדיל את הצמיחה.