הדיון שהתקיים אתמול (25.12.24) במשפטו של בנימין נתניהו היה סתירה במונחים: שלוש שעות בוזבזו בכסות של ישיבת התייעלות. השורה התחתונה הייתה, שהשופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם מסרו לידי נתניהו וסניגוריו את המפתחות לניהול המשפט בחודשים הקרובים - אלא אם יפתיעו בהחלטה אסרטיבית או בצעדים ממשיים עם חידוש העדות בשבוע הבא. סביר להניח, שבנקודה מסוימת - שמא אפילו די בקרוב - זה מה שהם יעשו. עד לפני חודש זה לא נראה כך. ההגנה ביקשה שעדותו של נתניהו תתחיל בחודש פברואר 2025; השופטים קבעו: דצמבר 2024. היא ביקשה דחייה של עשרה שבועות ולא נענתה. היא ביקשה שתי ישיבות בנות חמש שעות בשבוע ולא נענתה. היא ביקשה עוד דחייה של חודש וקיבלה שמונה ימים. אבל התמונה השתנתה כאשר העדות החלה: נתניהו דיבר שעתיים על נושאים שאינם רלוונטיים והם אפשרו זאת; טלי גוטליב התפרצה בפראות והם לא עשו דבר. אחרי שש ישיבות של חקירה ראשית, עמית חדד עבר עם נתניהו על כ-60 בלבד מבין 315 פריטי הסיקור באתר וואלה שלטענת התביעה היו המתת שקיבל. הקצב הנוכחי הוא בערך 20 פריטים לישיבה. אם הוא יימשך כך, ואם אכן יתקיימו מדי שבוע שלושה דיונים בני שש שעות (וזה בסימן שאלה), יהיה צורך בעוד 13 ישיבות - דהיינו שלושה חודשים - רק כדי לסיים חלק זה של העדות. תוסיפו את תיק 1000 ותיק 2000, ונגיע לארבעה-חמישה חודשים נוספים של חקירה ראשית, כמעט עד סוף שנת המשפט 2025 (באמצע יולי). אם היחס של החקירה הנגדית יהיה רק 1:2 (הוא גם יכול להיות 1:3) - ונא לזכור שגם סניגוריהם של בני הזוג אלוביץ ונוני מוזס יחקרו את נתניהו - ואם יישמר הלו"ז שנקבע (וזה בסימן שאלה עוד יותר גדול), אנחנו מדברים על שנה של חקירה נגדית, דהיינו עד סוף שנת המשפט 2026. נתניהו הוא רק עד ההגנה הראשון, וגם הנאשמים האחרים יעידו. פרשת ההגנה תימשך בשנת 2027, הצדדים יקבלו שנה לסיכומים, וכתיבת פסק הדין עשויה גם היא לארוך שנה - מה שמביא אותנו לפסק דין במחוזי לכל המוקדם בשנת 2029. קחו עוד שנה-שנתיים לערעור בעליון, וכתב האישום מינואר 2020 בהחלט יכול להימשך לתוך שנות ה-2030. זה בלתי הגיוני בעליל, בלתי תקין בעליל, מכל כיוון אפשרי: עינוי הדין לכל ארבעת הנאשמים, האינטרס הציבורי, איכות זכרונם של הנאשמים והעדים, המשאבים הציבוריים של בית המשפט והפרקליטות, עלויות ההגנה לנאשמים, ההשלכות הפוליטיות.