מפלגת השלטון הליברלית-דמוקרטית של יפן ספגה את המפלה הכבדה ביותר מזה עשרות שנים. הנשיא הנוטה לסמכותנות של קוריאה הדרומית הכריז על משטר צבאי, נאלץ לסגת והושעה מתפקידו. צרפת מצויה בשיתוק פוליטי עם ראש הממשלה הרביעי בתוך שנה וללא אף מפלגת רוב. הקנצלר אולף שולף הפסיד בהצבעת אי-אמון והימין הקיצוני צפוי לרשום הישגים ניכרים בבחירות. ודונלד טראמפ נבחר למרות כל האזהרות מפני הצפוי לנורמות הדמוקרטיות ולמוסדות. הסמכותנים מסתכלים על הטלטלות הללו בתערובת של ניצחון וששון, כותב וושינגטון פוסט במאמר המערכת שלו. דומה שהכאוס הנוכחי מאמת את טענתם לפיה הסדר המערבי בהנהגת ארה"ב מצוי בשקיעה, וניתן לסלוח גם לשומרי הדמוקרטיה אם מצב רוחם עגום אחרי 2024 ולקראת 2025. מחצית מתושבי העולם ב-50 מדינות הלכו לבחירות בשנה היוצאת, ובמקרים רבים נרשמו הפתעות ומהפכים. אבל בגדול – טוען הפוסט – קווי ההגנה הממסדיים נותרו על-כנם. ברוב המקומות בהם הבחירות היו חופשיות והוגנות – ויש כמה יוצאי דופן ברורים – המפסידים קיבלו את הדין והאלימות הייתה מינימלית. כאשר אפשרו לדמוקרטיה לפעול, היא עבדה כמו תמיד: זה היה מבולגן ורועש ולעיתים ללא הכרעה ברורה – דהיינו, שיקוף של הקוטביות השוררת בחברות מודרניות רבות. הבוחרים היו במצב רוח תוקפני והענישו רבים מן השליטים, אך הכעס לא היה אידיאולוגי ומפלגות מכל קצווי הקשת הפסידו וזכו. הבריטים הורידו מהשלטון את השמרנים לאחר 14 שנים והעלו את הלייבור. מפלגת המרכז של הנשיא עמנואל מקרון הפסידה לימין ולשמאל כאחד. האמריקנים דחו את קאמלה האריס, ובקנדה נראה שלמצביעים נמאס מג'סטין טרודו לאחר תשע שנים. המצביעים בסנגל, גאנה, מאוריציוס ובוצוואנה יצאו נגד המפלגות השולטות – ובכולן השלטון הועבר בצורה מסודרת. בדרום אפריקה איבד הקונגרס הלאומי האפריקני, תנועת השחרור החשובה ביותר ביבשת, את הרוב הפרלמנטרי ונאלץ להקים קואליציה עם המפלגה הדמוקרטית המתונה. זה מה שקרה גם לנרנדרה מודי בהודו, שאיבד במפתיע את הרוב ונאלץ להקים קואליציה. כאשר ניתנה לבוחרים האפשרות, הם הצביעו בעד יותר חרות וקשרים קרובים יותר למערב, ודחו את נסיונות ההפחדה, המניפולציה והכזבים – מאפיין הפוסט. בטייוואן הם התעלמו מלחציה של סין ובחרו את הנשיא לאי צ'ינג-טה, התומך בעצמאות האי. בגאורגיה ניצחה מפלגת "החלום הגאורגי" המתנגד לאיחוד האירופי, בבחירות שלטענת האופוזיציה היו מזויפות. ואילו ברומניה בוטלו הבחירות לנשיאות, בהן זכה המועמד הפרו-רוסי במקום השני, בשל החשד להתערבות של מוסקבה. קשה להגיע למסקנה חוצת מדינות ויבשות, בעלות היסטוריה ומסורת פוליטית שונות. אבל כן אפשר לומר שהדמוקרטיה מוכיחה שהיא יותר מכפי שחשבו מבקריה, ואפילו רבים מתומכיה. הדמוקרטיה יכולה להיות כאוטית, והבוחרים רוצים שממשלותיהם הדמוקרטיות יעבדו טוב יותר עבורם, אך כפי שהראו הדרום-קוריאנים האמיצים, בני האדם מעדיפים – ובצדק – את הדמוקרטיה על פני כל החלופות.