אלפים מאנשי דאעש נהרגו ונכלאו והארגון איבד את החליפוּת עליה הכריז בעירק ובסוריה, אבל הפריסה העולמית שלו עודנה נרחבת – בין היתר בזכות השימוש המתוחכם שהוא עושה בתקשורת. הביטוי האחרון לכך היה הפיגוע שביצע שמסוד-דין ג'באר בניו-אורלינס בשבוע שעבר, בו נרצחו 14 בני אדם: אין ספק שהוא הושפע מדאעש, אומר ה-FBI. עדיין לא ברור אלו תכנים בדיוק ראה ג'באר שגרמו להקצנתו, מציין ניו-יורק טיימס. דגל דאעש שנמצא במשאית הרצחנית מבטא את אחד המסרים של הארגון: לרמוס ללא רחם. לפני הפיגוע פרסם ג'באר בפייסבוק כמה פוסטים בהם הצהיר על נאמנותו לדאעש. הארגון מעלה סרטונים ברשתות החברתיות ויש לו אפילו ניוזלטר שבועי, המתפרסם כמו שעון מדי יום חמישי, כחלק משימוש הנרחב שהוא עושה מזה שנים במדיה החדשנית ביותר. דאעש הפך את עצמו מארגון מזרח-תיכוני ל"זיכיון" בינלאומי עם סניפים פעילים באפגניסטן, סומליה, מאלי, קונגו, הקווקז, טורקיה ועוד. הפעילות התקשורתית המתוחכמת שלו היא הדבק המחבר את השלוחות ומה שמעודד פעולות של מפגעים בודדים כמו ג'באר. ספק אם יש מטה פיזי, אבל ברור שהפעילות התקשורתית ריכוזית מאוד ומנוהלת מלמעלה. רוב התכנים מגיעים מהשלוחות באפריקה, שהן לאחרונה גם הפעילות ביותר מבחינת ביצוע פעולות טרור. הניוזלטר, "אל-נאבא" ("החדשות"), מופץ מדי יום חמישי והוא מרשים במיוחד. יש בו מאמר מערכת, דיווחים מהמחוזות השונים (כפי שדאעש מכנה את שלוחותיו), סקירות על הפיגועים בשבוע החולף, סיכום של מספרי הפיגועים והנפגעים בהם – וזהו אמצעי התקשורת המרכזי בין השלוחות ועם התומכים. מידע מועבר גם באמצעות טלגרם, פייסבוק וטוויטר, וכאשר חשבונותיו של הארגון נחסמים – הוא פותח עד מהרה אחרים, וזאת לצד העברת חלק מהמסרים באמצעות ה"דארק נט". זה לא קשה במיוחד, לנוכח הימנעותן של הפלטפורמות והממשלות כאחת מלפעול ברצינות נגד תכני הסתה ושטנה ברשתות החברתיות. השימוש המיומן של דאעש בתקשורת הוא רכיב מרכזי בהצלחתו, מזכיר הטיימס. את התשתית הניח אל-קאעידה, ממנו התפצל דאעש ב-2013, אשר פרסם כתבי עת וירטואליים ומודפסים והפיק סרטונים ופוסטים. ב-2015 החל דאעש לעודד את תומכיו באשר הם לבצע פעולות ג'יהאד בארצותיהם במקום להצטרף אליו בסוריה ובעירק, והדגש על כך הוגבר כאשר הקואליציה הבינלאומית מוטטה את החליפוּת. בשיא כוחו (2017-2013) זעזע דאעש את המערב בפרסום סרטונים אלימים ביותר, כולל עריפת ראשים. כעת עבודתו קלה יותר, שכן האלוגריתמים של הרשתות – שמטרתם לגרום למשתמשים לבלות כמה שיותר זמן ברשת - מכניסים אותם יותר ויותר עמוק לעולם הקיצוניות. במקביל, דאעש מתחיל להתאושש בסוריה ועשוי לצאת נשכר מהפלת משטרו של בשאר אסד ומעלייתו לשלטון של הייאת תחריר א-שאם, לשעבר שלוחה של אל-קאעידה. המצב עודנו נזיל, אך כמה פרשנים חוששים שהארגון יתחזק כתוצאה מהתוהו ובוהו במדינה. הניוזלטר שלו כינה בבוז את תחריר א-שאם "ג'יהאדיסטים שהפכו לפוליטיקאים", אך לא קרא לתקוף אותם. תחריר א-שאם וארגוני מורדים אחרים אומרים שיש להעביר לידיהם את הפיקוח על המחנות במזרח סוריה, בהם מוחזקים 40,000 אנשי דאעש ובני משפחותיהם. כיום המחנות נמצאים בידי הכוחות הכורדיים הנתמכים בידי ארה"ב, ולא ברור כיצד תחריר א-שאם יבצע את המשימה לנוכח האיבה בינו לבין דאעש בעקבות הפילוג. דאעש מצידו חידש לאחרונה את הקריאות לאסירים לברוח מן המחנות ולשחרר את קרוביהם.