השופט: אופיר טישלר, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום חמישי, 5.12.2024, שעה 10:30

הנושא: חדלות פרעון

הנאמן פותח: "יש לנו היום עשרה דיונים על דוחות ממצאי בדיקה שהגשנו ביולי, עקב חילופי המותבים הדיונים נדחו, כך שיש לנו עידכונים כמעט בכל התיקים". בתיק הראשון הייתה המלצה של הממונה על חדלות פרעון לבטל את ההליכים, אולם לאחר מכן החייב הגיש את הדוחות ויש הסכמה על צו לשיקום כלכלי והפטר מותנה כנגד 50 תשלומים בני 2,000 שקל כל אחד. "מי זה היחיד פה?", שואל השופט אופיר טישלר. "מאהר, אתה הבנת את ההסכמות? הסבירו לך? אדוני יכול לשבת". טישלר מכתיב הסכמה בצורה מהוססת-משהו. "יש לכם איזשהן המלצות לעניין תוכנית להתנהלות כלכלית נכונה?" - לא, כך שהחייב לא יישלח להכשרה שכזאת. הערה שלנו: המבקר מתניהו אנגלמן ציין לאחרונה שהרוב המוחלט של החייבים אינם עוברים הכשרה, ובכך מתפספס חלק מהותי מן ההליך; בכל התיקים שראה המדור באולמו של טישלר, לא היה צו להדרכה כלכלית. "מאהר, שיהיה לך בהצלחה בתוכנית. זה תלוי בך", מסיים טישלר. "התיק הבא נמצא פה? אתם צריכים כמה דקות?" - כדי לנהל מו"מ לחוץ של הרגע האחרון, כרגיל. בינתיים מבקש הנאמן לפתוח תיק שנסגר בגלל מתן תוקף של פסק דין להסכמות. טישלר מעיין: "אני צריך רגע להיזכר מה היה פה. כיוון שלא קבוע דיון ביומן, זה לא הופיע לי [במערכת] בחיווי של משהו שאני צריך לתת החלטה. בסדר, אני אתן החלטה". הנאמן מנהל מו"מ באולם עם בא-כוח החייבת, בעוד טישלר שוהה בו; זה באמת שיא. "תקראו לי", אומר טישלר ויוצא. שני עורכי הדין מנהלים את המו"מ בעוד החייבת יושבת בצד, עד שעורכי הדין שלה יוצאים לדבר איתה. בינתיים יש הסכמה בעוד תיק והנאמן מכתיב אותה, מתקן מילה ומוסיף פרטים - והכל בהיעדרו של טישלר. אחרי עשר דקות חוזרים עורכי הדין והחייבת מהתיק הקודם ואני רושם לעצמי: "כך נחרצים גורלות".

"אולי זה היה מקח טעות באימוץ השם"

טישלר חוזר לאולם והנאמן מבשר לו: "הכתבנו את ההסכמה לפרוטוקול". טישלר: "בוא נשמע". הנאמן: "במשפט וחצי". טישלר לחייב: "הבנת את ההסכמות שהגיעו אליהן? מקובל עליך, הסבירו לך. נכתב מפיך". הנאמן: "הוא מיוצג בידי עורך הדין הכי טוב בירושלים". טישלר מחייך ופונה לבא-כוח החייב: "שלום, אדוני עוד לא הופיע אצלי". טישלר מכתיב בשקט וברקע נשמעים פעמוני הכנסייה הרוסית. הוא שואל: "אב ל?" בא-כוח החייב: "חמישה ילדים". טישלר: "בדוח ממצאי הבדיקה כתוב אחד". - רק אחד קטין. טישלר לנאמן: "תביעות חוב שנבדקו ואושרו?" החובות מסתכמים ב-465,488 שקל, התוכנית היא לתשלום 42,000 שקל וייכנס עוד סכום בלתי מבוטל מחלקו של החייב בעיזבון אביו. "שמונה נושים?" - כן. הוא מציין בהחלטה, כי "ברקע נמצאות גם זכויות היחיד בעזבון אביו המנוח שטרם נתבררו עד תום". הנאמן: "טרם מומשו". טישלר: "זה לא רק טרם מומשו, גם טרם התבררו - מה היקף העיזבון". הוא פונה לבאת כוח הממונה: "שוב שכחתי [לשאול לעמדתך]". - אין התנגדות. "אני עדיין רוצה לשמוע אותָך". בינתיים עורך דין מדבר עם חייב, שוב באולם. טישלר בודק את ההחלטה: "בסדר, אפשר להוציא. בהצלחה". הוא מסביר לקלדנית כיצד לכתוב את שמה של באת-כוח הממונה, אשר מכתיבה ואומרת: "שם מוזר, אני עוד מסתגלת, למרות שאנחנו נשואים שמונה שנים". טישלר מחייך: "אולי זה היה מקח טעות באימוץ השם [של בעלך]". הנאמן שוב מכתיב הסכמה: חובות 197,000 שקל וחלק הינם בדין קדימה; טישלר מוודא: "הינם, נכון?" ולא "אינם" - מקור בלבול שדי בו כדי לפסול מילה זו על הטיותיה. החייב יוסיף 159,000 שקל, כולל חוב הפיגורים. טישלר: "שעמד על כמה?" - 32,000 שקל. הוא פונה לחייב: "הבנת את הדברים? ברורה לך התוכנית? הסכום שאתה צריך לשלם, הסכום החודשי? שיהיה בהצלחה".

"אני מניח שהם כבר לא קטינים"

טישלר חוזר לחייבת שיצאה לשוחח עם עורכי דינה. הנאמן מעדכן מחוץ לפרוטוקול לגבי פרטים שנודעו לו בשיחה כעת. טישלר שואל מהו היקף החוב לאחר הפרעון לעיריית ירושלים, הנאמן מסביר שזהו חוב של הבעל - אך לא עונה וטישלר אינו שואל שוב. החייבת תשלם 40,000 שקל בתוך שישה חודשים, ממקורות חיצוניים. הוא מוודא שהחייבת הבינה ופונה לנאמן: "אני רוצה רק לוודא שהבנתי. ההליך בעניינו של הבעל נמצא בתוכנית [תשלום]?" - כן. טישלר מתחיל להכתיב החלטה ושואל: "כמה ילדים? אני מניח שהם כבר לא קטינים". - תשעה וכולם נשואים. "לפעמים אני שואל רק כדי לספק את הסקרנות", הוא מעיר. בהחלטתו מציין טישלר, כי בחודש יולי המליץ הנאמן לבטל את ההליך מתוך הנחה שהחייבת אינה משתפת פעולה. אולם, בחודשים הבאים התברר שמדובר בחובות משותפים לה ולבעלה, שכאמור כבר משלם, וכך הושגה הסכמה על הפטר. טישלר שוב מכתיב בצורה מהוססת-משהו, משתמש בנוסח מוכן ומוודא: "זה לא ממש תוכנית תשלומים, נכון?" הנאמן: "הפטר לאלתר כפוף להפקדת הסכום". טישלר: "כן, כן" והוא מתקן את ההחלטה. "ראיתי בהתחלה את הסכום ולא נתתי את דעתי שזה הפטר [מיידי]". הוא מתקן כמה פרטים בהחלטה המוקלדת והדיון מסתיים.

השורה התחתונה: לא ניתן לתת לטישלר ציונים בשל אופי הדיונים. הבעיה הקבועה שעליה מתריע שוב ושוב המדור, בולטת במיוחד באולמו: מו"מ שמתקיים בו במקום והסכמות תחת לחץ, במיוחד על החייבים. נשוב ונאמר, שמן הראוי למנוע תופעה זו בצורה רוחבית, וגם השופטים יכולים להבהיר שלא יאפשרו התנהלות שכזאת רק לשם היעילות; היא ודאי אינה יכולה לבוא על חשבון קבלת החלטות מושכלת.