השופטת: בלהה יהלום, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום רביעי, 25.12.2024, שעה 09:15

הנושא: חדלות פרעון

כאשר נכנס המדור לאולמה של השופטת בלהה יהלום, היא איננה באולם - אך בא-כוח הנאמן מכתיב לקלדנית את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים. הוא שואל האם לחכות ליהלום והקלדנית משיבה: "אפשר להכתיב לי". הוא ממשיך והקלדנית אפילו יודעת לשאול: "אין לו המלצה ל[הכשרה ל]התנהלות כלכלית, נכון? טוב, אני קוראת לשופטת". בינתיים מתברר, כי הנאמן לא ידע מה הייתה המלצת הממונה על חדלות פרעון וגם לא ידע האם יש חוב פיגורים. יהלום נכנסת לאולם ב-09:26, קוראת את מה שהכתיב הנאמן ומעירה: "בדרך כלל אנחנו כן מכניסים את [חברת הביטוח] קרנית, אבל זה בגלל שיש שם פסק דין בהעדר הגנה?" הנאמן מסביר, יהלום מזהה את החייב ופונה אליו: "אתה מבין את המשמעות? הסבירו לך את ההליך? קרנית ממשיך להתנהל ב[בית המשפט ב]רמלה, אבל פה הושגה הסכמה". עורך הדין מתרגם לחייב ומוסיף את הסכומים. "תקבלו פסק דין. בהצלחה", מסיימת יהלום ויוצאת. כעת מגיע בא-כוח של נושה לדיון שנועד ל-09:15 ואחריו מגיע בא-כוחם של החייבים, וכולם פותחים במו"מ מפורט באולם הנמשך רבע שעה. מדובר בבני זוג חרדים צעירים, הורים לארבעה ילדים, שחובותיהם מסתכמים ב-350,000 שקל ואומרים שיוכלו לגייס בקהילה 30,000 שקל. הנאמן ובא-כוח הממונה מציעים: "שיקחו בשתי ידיים את ההצעה". בא-כוח החייבים מציע: "אולי להמשיך את המו"מ מול השופטת". עורכי הדין מדברים על מה היה קורה אם התיק היה מתנהל אצל ג'ויה סקפה-שפירא או חוי טוקר, "שופטות יותר קשוחות". בא-כוח החייבים יוצא לדבר איתם וחוזר: "ננהל מולה, נראה מה לעשות". יש עוד ניסיון לקדם את המו"מ עד שיהלום נכנסת בשעה 10:00. "בהסכמת הצדדים מתנהל שיח מחוץ לפרוטוקול", היא אומרת.

"כאן ראיתם באיזו גישה נכנסתי"

הנאמן: "הבעיה היחידה שהיו הברחות נכסים לפני ההליך". יהלום: "ובהליך. לא הבנתי מדוע לא ביקשתם לבטל את ההליך, היו כאן שני מעשים מאוד חמורים. ערב קודם העבירו את הנכס לאמא, ומשכו קרן השתלמות. אם הגעתם להסכמות - אני אכבד אותן. אבל אם לא, ייתכן שזה הליך לביטול. עכשיו אתה מוסיף לי נתון - שזה היה לפני הזמן ושילמו מס [על המשיכה]. זה מרים את הנטל של חוסר תום לב". הנאמן: "אני לא שופט אותם". יהלום בחיוך: "זה התפקיד שלי". הנאמן ממשיך להסביר ויהלום שמה לב לכל פרט: "זה הסכום ברוטו? מדובר על 26,000 שקל שמסרו לאמא ו-42,000 שקל שנמשכו, זה שני דברים שונים". הנאמן מסביר. "עכשיו הבנתי. יש שני פדיונות". הנאמן: יש שניים. יהלום: "באיזה סכומים?" הנאמן אומר שהוא מכבד את הצעת הממונה, למרות שהוא עצמו הציע משהו אחר לגמרי. יהלום: "לא שמעתי עדיין את בא-כוח הממונה". בא-כוח הממונה אומר שאכן זהו הליך שאמור להתבטל. יהלום מהנהנת: "אני לא אוהבת את זה. נשמע אותם. אז מה ההצעה בסופו של דבר? אין פה אף אחד מהנושים, נכון?" היא פונה לבא-כוח החייבים: "ממתי אדוני מייצג אותם? ממתי הייצוג של עורך דין [פלוני]? לא ראיתי ייפוי כוח". ולחייבים במישרין: "מתי פניתם אליו לראשונה? כמה זמן לפני שפתחתם את ההליך?" יהלום חוזר לבא-כוח החייבים: "אדוני מבין את החומרה של הדברים? למה שאלתי? כי אם הם פנו לעורך דין ב-1.7.2023. יש להם פשלה אחת או אירוע אחד שהוא בעייתי - משיכת הכספים. אבל אם פנו אליו בינואר 2023 ומשכו כספים כדי לשלם לעורך הדין, אני אמורה להעביר את זה ללשכה? זה חמור. אני בדרך כלל לא מדברת כך. אני חודש [בתיקי חדלות פרעון], אתם עוד לא מכירים אותי. כל התיקים חוץ מאחד נסגרו בהסכמות. "כאן ראיתם באיזו גישה נכנסתי. זה הליך של חסד. אתם מושכים כסף מהנושים כדי לשלם לעורך הדין? אני לא רוצה לדבר מעל ראשו, אבל הם אמרו שמשכו כדי לשלם לעורך הדין". בא-כוח החייבים: הם לא ידעו כיצד להתנהל. יהלום: "יש להם עורך דין להתייעץ איתו. הטענות האלה יכולות להישמע ולהתקבל כאשר אין עורך דין בתמונה. ברגע שמיוצגים - כל המהלך של משיכת הכספים הוא בעייתי. הוא [עורך הדין] לא כאן, אני נזהרת בכבודו. ייפויי הכוח אצל הממונה והנאמן, אפשר לראות ממתי הוא [מייצג אותם]".

"שלא לדבר על דפיקות הלב"

יהלום פונה לחייבים: "אם אני אבטל את ההליך, תגישו ערעור ותצטרכו לשלם שכר טירחה ואגרה, שלא לדבר על דפיקות הלב. אם אנחנו מחוץ לפרוטוקול, אם מציעים לכם הסדר שאתן יכולים לעמוד בו - תקחו אותו. היו כאן שלוש משיכות. אני לא חותמת גומי, אני לא אאשר כל משיכה. אם אתם צריכים את הכסף - צריך לפנות לבית המשפט. ראיתם שהשופטת טוקר אישרה לכם משיכה. אבל צריך לפנות לבית המשפט. "אם מציעים לכם 900 שקל כפול 55 חודשים - תקחו את זה. אתם מחזירים 50,000 שקל מתוך 350,000 שקל. אם קשה, נוסיף חמישה חודשים. אפשר להוריד ל-825 כפול 60. ולהחזיר את ה-22 [אלף] שנמצאים אצל האמא. בשנים הקרובות אתם תחת זכוכית מגדלת, אם תמשכו כספים - הם יראו את זה. זה הליך של חסד, אבל יש גבול. אני צריכה לראות את האינטרס של כולם". הנאמן מסביר את פרטי המשיכה שביצעו החייבים, ויהלום שבה ומדגישה: "בין מיוצגים ללא-מיוצגים יש משמעות מבחינת תום הלב. מרגע שאדם מיוצג, אני לא יכולה לשמוע את זה. אתם רוצים חמש דקות - קחו. אני הייתי מבטלת את ההליך. אני חושבת שזה פגם שיורד לשורשו של ההליך. אי-אפשר לאשר עם שלוש משיכות! כל מה שנפתח הוא חלק מקופת הנשייה. זה מאוד חשוד שב[חודש] מאי אדם מושך כספים ופתאום ביולי מגיש בקשה. זה נראה כאילו רוקנו את הכל ואז נכנסו להליך. זוג עם ארבעה ילדים [אומר שהוא] צריך 30,000 שקל בחודש; מה לעשות, יש מי שחי מ-15,000 שקל. "תקשיבו, זאת ההצעה. אני לא רוצה להתרגז, זה לא צריך להיות כך. יש להם ארבעה ילדים, רוצים לתת להם חינוך טוב, אני מבינה". היא פונה לחייבת: "יכול להיות שקניתם דברים חיוניים. אי-אפשר להחליט לעשות דברים לבד כשאתם בתוך ההליך. הדרך היא דרך בית המשפט". החייבת מציעה לגייס סכום חד-פעמי, כי הם רוצים לעמוד על הרגליים. יהלום: "אני מבינה את זה. אני מבינה שאתם חייבים 350,000 שקל ומוחקים לכם כמעט הכל".

"יש לכם את אותן עיניים"

החייבת אומרת שיוכלו לגייס 50,000 שקל, אבל יהלום מבהירה שלא די בכך: "אני יכולה להציע 50,000 שקל עכשיו ו-24 תשלומים של 900 שקל. יש אפקט מחנך להליך, זו המטרה שלו. זה יוצר פחות מ-76 [אלף שקל] שהם צריכים להחזיר. אתם רוצים להגיע להסכמות - תדברו, תגיעו. באיזשהו שלב זה [המו"מ באולם] נעשה יותר מדי. אני לא חושבת שזאת הצעה, אני חושבת שצריך לשהות בהליך לאיזו תקופה. אם משלמים בבת אחת - סימן שיש מקורות, אז שישלמו 75". החייבת: אנחנו בהליך שנה. יהלום: "אנשים נמצאים בתהליך הזה גם חמש שנים. קחו חמש דקות". בינתיים יהלום עוברת לתיק אחר, בעוד עורכי הדין בתיק של הזוג ממשיכים את המו"מ באולם הקטנטן; יהלום מאפשרת זאת. היא פונה לבא-כוח החייב: "איפה היית?" - מתנצל, היה חולה. "העיקר שעכשיו אתה בסדר. העדפתי שהוא יהיה מיוצג, העיקר שאתה איתנו". היא פונה לחייב, המלווה בידי בתו בעלת הצרכים המיוחדים: "מה שלומך? הנה אנחנו נפגשים שוב. אתה מבין את הסיכום שהושג? אתה גם צריך לפדות את הזכויות בעיזבון. זאת הבת שלך? יש לכם את אותן עיניים. בעוד 48 חודש זה מאחוריך, אבל כבר עכשיו אין דפיקות לב". הזוג החרדי הגיע להסכמות. "אז דיברתם, הסכמתם? הכי טוב. יאללה, זה נותן שקט. אה, נשארים עם ההסדר הראשון. החל ב-10 בינואר? אם זה פברואר, אז צריכים לשלם את התשלום החודשי [הנוכחי]. כבר עדיף להם להתחיל". הנאמן מציין שעל כל אחד מהם להוסיף 12,000 שקל עד תום התקופה ויהלום מבהירה להם: "לא מעניין אותי [איך], אתם רוצים שקל היום ו-23,000 בסוף [גם כן בסדר]". לגבי האפשרות להקדים תשלומים - "בקשתם תישקל בחיוב. חשוב לכתוב את זה עכשיו. אי-אפשר להבטיח מעכשיו, כי זה תלוי נסיבות, אבל חשוב שכותבים מהיום. תלוי בהתנהלות שלהם, מיהו צד ג' [שיעמיד את הכסף], זוהי ביצה שלא נולדה. תודה רבה לכולם, חנוכה שמח, יאללה, שיהיה מאחוריכם".

השורה התחתונה: יהלום אומרת בדיוק מה שהיא חושבת, וכך ראוי. קרוב לוודאי שדבריה התקיפים - והנכונים - סייעו להוביל להסדר בן 74,000 שקל, בו יוכלו החייבים לעמוד. היא בקיאה בפרטים וגם שמה לב לכל מה שנאמר באולם ומבהיר לה את יתר הפרטים, והכל תוך שמירה על אווירה עניינית ואפילו נינוחה.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.