ג'ימי קרטר היה בדיוק במקום שרצה בהלוויתו בשבוע שעבר (9.1.25): יחד עם עמיתיו הנשיאים וקצת מעליהם. בשנת 2010 הוא הצטלם בחדר הסגלגל עם ביל קלינטון, ברק אובמה, ג'ורג' בוש האב וג'ורג' בוש הבן, ועמד במרחק-מה מהם. קרטר הסביר, כי הוא מרגיש קצת נעלה בשל מה שעשה לאחר נשיאותו. ההלוויה הייתה מפגש של שני קצוות מוסריים, סבורה בעלת הטור מורין דואד בניו-יורק טיימס: קרטר הישר עולה השמימה ודונלד טראמפ העבריין חוזר לבית הלבן. תשוקתו של קרטר להגינות הייתה עזה כמו התמכרותו של טראמפ לשקרנות. קרטר זכה לשבחים על מאמציו להדביר מגיפות ברחבי העולם; טראמפ מחפש מחלה שיוכל לייחס למהגרים כדי לגרש אותם. ג'ימי ורוזלין קרטר היו נשואים 77 שנים; טראמפ עמד בפני גזר הדין על השתקת רומן עם כוכבת פורנו בעת נישואיו לאשתו השלישית. קרטר היה חלוץ המאבק בשינויי האקלים; טראמפ רוצה לקדוח גם אל מול שריפת הענק בלוס אנג'לס. הנשיא ג'ו ביידן שיבח בהספדו את קרטר על "אופי, אופי, אופי". אבל לאחר שהסתיר את בעיות גילו, ביידן אינו האדם המתאים להעביר מסר זה. שלוש השורות הראשונות היו תזכורת למרירות ולצלקות קרב, לצד ידידות ייחודית הנובעת מחברות במועדון החזק ביותר בעולם. טראמפ היה שם בבחינת נרקיסיסט-נון-גראטה. קארן פנס התייחסה אליו בקור מקפיא, לאחר שתומכיו קראו לרצוח את בעלה. מייק פנס הגיש את הלחי השנייה ולחץ את ידו. המתח ניכר בין ג'יל ביידן לבין קאמלה האריס שישבו זו לצד זו. בוש הבן לא שינה את דעתו על טראמפ, מאז שאמר על נאום ההשבעה הקודם שלו: "זה היה חרא משונה". הוא התעלם מטראמפ, אשר האשים אותו בכך שלא מנע את 9/11 וכינה את הפלישה לעירק "ההחלטה הגרועה ביותר בתולדות הבית הלבן". בוש לחץ את ידו של אל גור, אולי עדיין אסיר תודה על כך שבניגוד לטראמפ – הוא הכיר בהפסדו הדחוק. הוא גם טפח על בטנו של אובמה, כמו שני חברים לתיכון הנפגשים שוב. מישל אובמה, שנמאס לה מכל הזירה הפוליטית, לא הגיעה. טראמפ, שהיה להוט להסתחבק עם הילדים המגניבים, ניסה להתקרב לברק אובמה. הוא מתייחס לבוש הבן, גור, האריס, פנס, ביידן וקרטר כלוזרים, אבל אובמה ניצח פעמיים והפך את מפלגתו לנגועה בפולחן אישיות – כמותו. מלאניה טראמפ נראתה כשרויה בעולם משלה, מחשבת מהי הדרך המהירה ביותר לעזוב את וושינגטון. דומה היה, שהאיש אשר מכר את היאכטה הנשיאותית יחוש שתרועת "Hail to the Chief" פומפוזית מדי. אבל גם קרטר וגם טראמפ פנו לקיצוניות. קרטר היה מוסרי בצורה קיצונית ועצבן בכך את האמריקנים בתקופת כהונתו. טראמפ קיצוני בריקנות שלו, בנכונותו לפגוע באנשים עד כדי אכזריות. שניהם שיבחו את עצמם בתור אאוטסיידרים השוברים את הנורמות, ושניהם היו מלאי מרירות. דואד מספרת, כי כאשר ראיינה את קרטר ב-2017, התמרמרותו ניכרה לעין. הוא חש שיורשיו הדמוקרטיים התעלמו ממנו והתייחסו אליו שלא כהלכה (ממש כשם שהם התרגזו כאשר הוא עסק במדיניות חוץ ומתח עליהם ביקורת). הוא הודה, כי אין לו אפילו את כתובת הדוא"ל של אובמה. היחסים הטובים שלו היו עם בוש האב. והוא הכי כעס על כך שרוזלין לא צורפה לפורום הבריאות הנפשית של הגברות הראשונות שהקימה מישל אובמה, למרות שעסקה בכך. למרות שטען שאינו עוסק בפוליטיקה, הוא בהחלט עשה זאת באותו ראיון. קרטר שיבח את טראמפ, כפי שהרפובליקנים ומנהלי ההיי-טק עושים כעת בהמוניהם, ואפילו הגן על יחסיו הצבועים עם האוונגליסטים; אולי רצה שטראמפ ישלח אותו במשימה דיפלומטית לקוריאה הצפונית. בקונצרט לרגל יום הולדתו, ביקש קרטר להשמיע את "Imagine" של ג'ון לנון; כך היה גם בהלוויתו. החקלאי מג'ורג'יה תמיד רצה לדמיין עולם שתושביו חיים בשלום ומתייחסים זה לזה בכבוד אנושי. הלוואי שקיסר הכאוס הנכנס יבין את הרמז.