דומה שאין קץ לגילויים המצמררים בעקבות נפילת משטר אסד לאחר 54 שנים. בתי הכלא התרוקנו וחשפו את מכשירי העינויים ששימשו נגד מפגינים ומתנגדים. הררי מסמכים מתעדים אלפי אסירים. גופות מרוסקות, או לפחות חלקן, טמונות בקברי אחים. הסורים דורשים צדק. המורדים התחייבו ללכוד ולהעמיד לדין את בכירי המשטר על רצח, מאסרי שווא, עינויים ושימוש בנשק כימי. אבל אפילו בהנחה שהללו יילכדו, מדגיש ניו-יורק טיימס, יהיה קשה להטיל אחריות במדינה כה שסועה ופצועה כמו סוריה. זה לא קרה באף מדינה ערבית בה הופל משטר רודני – לא במצרים, לא בעירק, לא בתוניסיה. בפני סוריה ניצבים מכשולים גבוהים במיוחד. השליטים החדשים הם סונים, בעוד רוב השליטים הקודמים הם עלאווים – מה שעלול להחריף את המתחים העדתיים. מערכת המשפט פעלה במשך עשרות שנים רק ככלי של משפחת אסד, כך שהיא אינה כשירה לטפל כיום בהפרות בוטות ונרחבות של זכויות אדם. מדובר באלפי נאשמים פוטנציאליים, הרבה יותר מכפי שאפשר להעמיד לדין – מה שמעלה את השאלה כיצד לטפל בזוטרים שביניהם. אחרי שנים של מלחמה, עיצומים, שחיתות וניהול כושל, אפילו הערכת הנזקים היא משימה אדירה במקביל להחלפת השלטון. תשעה מכל עשרה סורים חיים בעוני. הערים הרוסות. רבבות נכלאו לשווא במשך שנים או עשורים. מאות אלפים נהרגו בקרבות. רבים עדיין נעדרים. מיליונים עודם פליטים. כל זה אומר, שיידרש זמן רב כדי לארגן את ההליכים – אבל על המנהיגים החדשים מופעל לחץ אדיר להתחיל להעניש את קודמיהם והם הבטיחו לעשות זאת. לכידתם של הפושעים תהיה קשה, אם לא בלתי אפשרית. בשאר אסד עצמו מצא מקלט ברוסיה, שלא תסגיר אותו. רבים מבכירי משטרו נעלמו, וחלקם כנראה מתחבאים בלבנון ובאיחוד האמירויות. עם זאת, ארגוני זכויות אדם החלו להניח את היסודות לפני למעלה מעשור, כאשר אספו ראיות לקראת כתבי אישום שהושגו בחו"ל, ומתוך תקווה שיום אחד – גם במולדתם. אלא שלפני שהשלטון החדש מתחיל במלאכה, עליו לרכוש את אמון האוכלוסייה באמצעות בניית מדינה המתאימה לצרכיה, מוסיף הטיימס. עליו ללמוד מן הלקח של תוניסיה, שם העדר התקדמות כלכלית לאחר האביב הערבי של 2011 הותיר רבים מתוסכלים, ובסופו של דבר לאחר עשור היא חזרה לרודנות ואנשי המשטר הקודם לא הועמדו לדין.