איזו מדינה אפשר להכניס לרוטנדה של הקפיטול בוושינגטון? משהו בין פורטוגל לתאילנד. העושר נטו של משקי הבית במדינות אלו הוא 1.3 טריליון דולר – זהה לעושרם של המיליארדרים, מארה"ב ומחוצה לה, שנכחו בהשבעתו של דונלד טראמפ. את מירב תשומת הלב ריכזו אילון מאסק, מארק צוקרברג וג'ף בזוס (שווי מצרפי: 911 מיליארד דולר). רק משפחת טראמפ ניצבה בינם לבין הנשיא ה-47. הקירבה הזאת לכוח מדאיגה רבים. בנאום הפרידה שלו דיבר ג'ו ביידן על אוליגרכיה המשתלטת על ארה"ב, ועל עלייתו של שילוב טכנו-תעשייתי המאיים על המדינה. שגריר גרמניה בוושינגטון, השמיע אזהרה דומה בסקירה לממשלתו. לדעת אקונומיסט, החששות הללו מופרזים. ארה"ב לא הייתה ולא תהיה אוליגרכיה, ויש לכך שלוש סיבות. ראשית, אילי ההיי-טק שולטים בנתח קטן מאוד מכלכלתה הענקית והמגוונת של ארה"ב מכדי שיוכלו להשפיע על הכיוון הכללי שלה. נכון שאמזון (בזוס), מטא (צוקרברג) וטסלה (מאסק) מהווה עשירית משווי כל החברות הנסחרות בניו-יורק, אך תרומתן הכלכלית צנועה בהרבה. תרומה זו מחושבת על-ידי צירוף הרווחים לפני מס ועלויות מימון לשכרם והטבותיהם של העובדים. התוצאה לגבי שלוש חברות אלו: 1.8% מהתוצר האמריקני. אם מוסיפים את אפל ואלפאבית, שהמנכ"לים שלהם נכחו גם הם בהשבעה, אך הם שכירים ולא מייסדים, השיעור עולה ל-3.1%. מחקר על רוסיה ב-2004 מצא, כי שני תריסרים של אוליגרכים (במובן המקורי של המילה), מעסיקים חמישית מהעובדים ומרוויחים 77% מהמכירות בענפי התעשיה והכרייה, שהיו באותה עת שני שלישים מהתוצר. בהונגריה, הקרובה ביותר במערב לאוליגרכיה אמיתית, מקורביו של ויקטור אורבן שולטים ב-20%-30% מהמשק. אמזון, מטא וטסלה אחראיות ל-9% מההשקעות העסקיות של 1,500 החברות הגדולות בארה"ב; בהודו, התאגיד של מוּקֶש אמבאני (שנכח גם הוא בהשבעה) משקיע לבדו 16%. השקעות ההון של השלישייה הן 0.4% מהתוצר; ב-1906 השקיעה סטנדרד אויל של ג'ון רוקפלר קרוב ל-1% מהתוצר. רוקפלר מביא את אקונומיסט לסיבה השנייה: למרות עושרו העצום – בשיאו כמעט כפליים מזה של מאסק ביחד לגודל המשק – הוא התקשה להשמיע את קולו במסדרונות הכוח. הנשיא ג'יימס גרפילד אפילו לא ידע כיצד לאיית את שמו. למרות שטראמפ הרבה יותר ידידותי לעסקים ממנו, אין לו קרבה ממשית להיי-טק. המילה "טכנולוגיה" לא הופיעה בנאום ההשבעה שלו. לדעת הקהל יש השפעה, והיא יכולה לפנות בקלות נגד המיליארדרים; כמה מאגפי תנועת MAGA כבר מתעבים אותם. בניגוד לרוקפלר, ששלט במגזר חיוני למשק, אילי ההיי-טק אינם יכולים לקחת את ארה"ב כבת ערובה. אמזון: וולמארט תמכור בשמחה את כל הדרוש. לא מרוצים מאינסטגרם? מצוין, יהיה לכם זמן לקרוא ספרים. רוצים מכונית חדשה? טסלה ממילא עשויה שלא להיות הבחירה המועדפת. אפילו ל-SpaceX של מאסק יש מתחרים, גם אם במרחק משמעותי ממנה. התחרות בתחום הטילים מדגישה את הסיבה השלישית. הביג-טק אינם קבוצה מונוליטית כמו האוליגרכים הרוסים. לעיתים קרובות יש ביניהם ניגודי עניינים. בזוס ומאסק מתחרים בחלל. מאסק וצוקרברג הם הבעלים של רשתות חברתיות יריבות. אמזון נוגסת בעסקיה של מטא. כולם מושקעים בבינה מלאכותית. טראמפ הוא נשיא מחולל טלטלות יותר מקודמיו, מה שמעלה את החשש להעדפת מקורבים ולעסקות עצמיות. אבל המשק האמריקני, כולל מגזר הטכנולוגיה, נרחב ודינמי מכדי שיהפוך לאוליגרכיה ממשית, ולא משנה מה אומרים נשיאים לשעבר ודיפלומטים – מסיים אקונומיסט.