עברו מאות שנים מאז שפולין הייתה מעצמה צבאית משמעותית, אבל היא חזרה. כאשר רוסיה פלשה לחצי-האי קרים ב-2014, צבאה היה התשיעי בגודלו בנאט"ו; כיום הוא השלישי אחרי ארה"ב וטורקיה, בעקבות הכפלתו ל-200,000 חיילים. התקציב עלה פי שלושה ל-35 מיליארד דולר; רק בריטניה, צרפת וגרמניה מוציאות יותר באירופה, וכשיעור מהתל"ג – פולין מובילה. בששת החודשים הקרובים פולין היא הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי, ושלא במפתיע – הנושא המרכזי שלה הוא ביטחון, כאשר רוסיה מתקדמת באוקראינה ומחויבותו של דונלד טראמפ לנאט"ו אינה מובטחת. לפולין יש כלכלה צומחת במהירות וראש ממשלה מוכשר בדמותו של דונלד טאסק, ואקונומיסט תוהה האם היא יכולה להיות המובילה החדשה של הביטחון במזרח אירופה. שר ההגנה, ולדיסלב קושיניאק-קאמיז', סבור שהתשובה חיובית. "אנחנו ניצבים בפני איום עצום. אם לא ננצל את ההזדמנות לבנות את בטחוננו, זה יהיה כישלון היסטורי וטראגי", הוא אומר. פולין רוכשת מאות טנקים, קני ארטילריה ומשגרי רקטות מרובי-קנים מקוריאה הדרומית. אבל העיקר הוא רכש ב-60 מיליארד דולר מארה"ב, כולל 96 מסוקי אפאצ'י ומערכת פיקוד קרבית משולבת. היא מוציאה השנה 4.7% תוצר לביטחון – קרוב ליעד של 5% עליו מדבר טראמפ למדינות נאט"ו. העדיפות העליונה מבחינתה של ורשה היא להבטיח את המשך מעורבותה של ארה"ב. היא מתנגדת ליוזמה ליצירת אסטרטגיית הגנה אירופית נפרדת, אם כי בחירתו של טראמפ שכנעה אותה שהיבשת צריכה יותר לדאוג לעצמה – אך כדרך להותיר את ארה"ב בתמונה. "נאט"ו אינה מתפקדת בלי ארה"ב", מדגיש קושיניאק-קאמיז'. ההססנות של פולין בולטת בשאלת הצבתם של כוחות נאט"ו באוקראינה אם תושג הפסקת אש. הרעיון הוא של עמנואל מקרון, אשר תפס תאוצה לאחר נצחונו של טראמפ. בריטניה וגרמניה לא הצטרפו ולא דחו, אך טאסק הביע חוסר התלהבות באומרו שפולין "אינה מתכננת" לשלוח חיילים. לדברי קושיניאק-קאמיז', כל החלטה תצטרך להתקבל בידי נאט"ו כולה. הסיבה העיקרית לזהירות היא פוליטית, מסביר אקונומיסט. בחודש מאי יחלו הבחירות לנשיאות המתקיימות בשני סיבובים, וגורלה של ממשלת טאסק תלוי בתוצאותיהן. טאסק מנסה לשרש את המורשת הסמכותנית של מפלגת החוק והצדק, אשר מילאה את בתי המשפט בנאמניה, הגבירה את שחיתות המקורבים והפכה את התקשורת הממלכתית לתעמולה. אבל הנשיא הנוכחי, אנדז'יי דודה (שאיננו יכול להיבחר שוב) תומך בממשלה הקודמת והטיל וטו על כמה ממהלכיו של טאסק. אם הנשיא הבא יהיה ראפאל צאשובסקי, ראש העירייה הליברלי של ורשה ומועמדו של טאסק, הרפורמות יתקדמו. אם ייבחר קרול נבורצקי, ההיסטוריון ומועמדה של מפלגת החוק והצדק, המבוי הסתום יימשך. הסקרים מעניקים לצאשובסקי יתרון קטן. הקואליציה השלטת שברירית. טאסק לא הצליח להתיר הפלות, אחת מהבטחותיו המרכזיות. ואילו מפלגת העם הפולנית, בראשותו של קושיניאק-קאמיז', תמכה בהצלחה בהגבלת החינוך המיני בבתי הספר. סיבה שנייה להססנותה של פולין בנושא אוקראינה היא מתחים הדדיים בין המדינות, בעיקר בשל רצח 100,000 פולנים בידי פרטיזנים אוקראינים במלחמת העולם השנייה. פולנים רבים סבורים שאוקראינה אינה מוקירה די הצורך את העובדה שקיבלה למעלה ממיליון פליטים מאז הפלישה הרוסית, ושהיא המרכז העיקרי של הסיוע הצבאי למדינה. ולדימיר זלנסקי לרוב מדבר עם מנהיגי המערב אך מדלג על ורשה. זלנסקי ביקר בוורשה לפני שבועיים, בניסיון לשכנע את טראמפ להישאר מחויב לנאט"ו. התרומה העיקרית של פולין לברית היא תקציב הביטחון הגואה, ובניגוד לחברות אחרות בנאט"ו – ייתכן שלא תצטרך לקצץ במקומות אחרים כדי לממן אותו, בזכות צמיחה של 3% אשתקד. ממשלתו של טאסק תלחץ לקבל את אוקראינה לנאט"ו ולאיחוד האירופי, ולו משיקולים אנוכיים: להרחיק את רוסיה ממנה ככל האפשר.