חיוני מאוד לשוחח עם היסטוריונים – לא רק משום שהשיחה נעימה מאוד, אלא גם משום שהם נותנים תחושה של פרספקטיבה רחבה: הם כבר ראו הכל, פותח אקונומיסט. כך גם ספרו של פרופ' אהרון בייטמן "Weapons in Space" על יוזמת ההגנה האסטרטגית ("מלחמת הכוכבים") של רונלד רייגן: מערכת טילים שתשמיד את הטילים הגרעיניים הסובייטיים ותסלול את הדרך לפירוק הנשק הגרעיני. אחת הגישות למערכת זו הייתה "חלוקי נחל מבריקים". במקום הדרך המסורתית ליירט טיל – שיגור טיל מהקרקע או מהאוויר לחלל – הרעיון היה להציב בחלל מאות ואף אלפי מיירטים. גישה זו התפוגגה בתחילת שנות ה-1990: זה היה רעיון מחקרי בלבד. אבל בשבוע שעבר דונלד טראמפ החזיר אותו לסדר היום עם הצו המורה לבחון יצירת "כיפת ברזל לארה"ב". זוהי השוואה מטעה למערכת הישראלית המיירטת טילים לטווח קצר, זוהי שאפתנות עצומה ושינוי מרחיק לכת ממערכת ההגנה הנוכחית. הצו קורא ליצור מערכת הדומה ל"חלוקי הנחל המבריקים": מיירטים שיוצבו בחלל ויוכלו לתקוף טילי אויב בחלון זמן של דקות לאחר ששוגרו, ולא במרומי החלל. המטרה היא לבלום את כל האיומים האוויריים על ארה"ב, כמו טילי שיוט מנמיכי עוף, כמו גם טילים בליסטיים במסלול תלול. המערכת גם אמורה לתת מענה מלא למתקפה של מאות טילים מצד רוסיה או סין. תומכי הגנת הטילים מתלהבים, בנימוק שאפילו אם לא כל הטילים ייבלמו – די יהיה במערכת כדי לשכנע את האויב להימנע ממתקפה קטנה יותר, למשל כדי להרתיע את ארה"ב מהתערבות במלחמה באסיה או באירופה. לאויב תהיה רק החלופה היקרה בהרבה, המסוכנת בהרבה ולמעשה ההתאבדותית לבצע מתקפה כוללת. עוד הם אומרים, כי חשוב מאוד להתגונן גם מפני טילים קונבנציונליים ולא רק מפני גרעיניים. המתנגדים אומרים שהגנת-יתר עלולה להפר את היציבות ולהוביל את ארה"ב להנחית את המהלומה הראשונה. היא עלולה להוביל מדינות אחרות להגדיל את הארסנל שלהן. רבים טוענים שהחלטתו של ג'ורג' בוש ב-2001 לבנות מערך הגנה מפני טילים הובילה להאצת התוכנית הגרעינית של סין. טענה נוספת היא שהעסק יקר מדי; זול יותר וקל יותר לאיים במהלומת-נגד (הרתעה דרך ענישה) מאשר להבטיח לבלום כל מהלומה נכנסת (הרתעה דרך הכחשה). מומחה הטילים אוליבר מרטון מציע פרובוקציה, ממשיך אקונומיסט. רוב העלות של "חלוקי הנחל" היה שיגורם של המיירטים לחלל. אפילו הגנה מוגבלת הייתה מצריכה 1,000-700 לווינים; המספר למערכת מקיפה היה גדול פי כמה וכמה. בשנת 1990 היו רק 464 לווינים פעילים. אבל כעת, במידה רבה תודות לאילון מאסק, מחיר השיגור צנח; מערכת ענק כזו, "סטארלינק", כבר קיימת. מרטון חישב בצורה גסה את העלות של שיגור 20,000 מיירטים במשקל 2,000 טונות. בשנות ה-1990 המחיר היה 40 מיליארד דולר; בשנה הבאה הוא יהיה 400 מיליון דולר. אפילו הנחות שמרניות יותר הובילו אותו למסקנה שאפשר לבנות ולהציב "חלוקי נחל מבריקים" ב-100 מיליארד דולר למיירטים וב-10 מיליארד דולר לשיגור, אם כי הגובה הנמוך שלהם יוביל לכך שיהיה צורך להחליפם לעיתים מזומנות. בשנים 2022-2002 עלתה הגנת הטילים האמריקנית 190 מיליארד דולר.