מבחינתם של החרדים מפני תוקפנות סינית נגד טייוואן, נשמע איתות מעודד לאחר פגישתם של דונלד טראמפ וראש ממשלת יפן, אישיבה שיגרו, בשבוע שעבר. הם הצהירו על התנגדותם לכל ניסיון חד-צדדי לשנות בכוח את הסטטוס-קוו של האי, שלטענת סין הוא חלק ממנה.
אבל במישור הבינלאומי, סין צוברת תאוצה: 70 מדינות הכירו בריבונות הסינית על טייוואן ובזכותה להשתמש בכל האמצעים כדי להשיג איחוד. רוב המדינות הללו עשו זאת ב-18 החודשים האחרונים, לאחר מתקפה דיפלומטית סינית בחצי הכדור הדרומי – בדק ומצא אקונומיסט. מחקר נוסף העלה, כי 119 מדינות – 62% מהחברות באו"ם – תומכות בטענה הסינית לריבונות על טייוואן, ו-89 תומכות באיחוד בכל האמצעים.
המאמץ הדיפלומטי הסיני מיועד להשיג תמיכה עולמית במסע המתרחב שלה נגד טייוואן, הכולל איומים להטיל על האי סגר או לבדוק את הספינות המפליגות אליו. פלישה מלאה אינה נראית באופק, אך פקידים אמריקנים אומרים שהנשיא שי ג'ינפינג הורה למפקדי צבאו להיות מוכנים לפלוש ב-2027. סין רוצה הגנה מפני עיצומים מערביים, ותמיכת רוב העולם מבטיחה שלא ניתן יהיה להטיל אותם באמצעות האו"ם ושאכיפתם תהיה חלקית בלבד.
97% מבין 70 המדינות מצויות בחצי הכדור הדרומי, כולל מצרים, דרום אפריקה ופקיסטן. ברבות מהן יש לסין גישה למחצבים חיוניים, נמלים ופרויקטים אחרים בתחבורה, במסגרת תוכנית "החגורה והדרך". אחד ההישגים הגדולים של סין היה בספטמבר שעבר, כאשר 53 ממשלות אפריקניות חתמו על הצהרה בפסגה שנערכה בבייג'ינג, ולפיה טייוואן היא שטח סיני והן תומכות בצורה מלאה במאמצי האיחוד של סין. אפילו מלזיה, לה יש סכסוך טריטוריאלי משלה עם סין, נוטה כעת בכיוונה.
מהלכים אלו מלמדים שהשפעתה של סין בחצי הכדור הדרומי ממשיכה לגדול, למרות שהלוואותיה קטנו ורבות מן המדינות מתקשות לפרוע את חובותיהן כלפיה, מסביר אקונומיסט. ארה"ב ובעלות בריתה לא הצליחו לשכנע מדינות עניות להדוף את הלחצים הסיניים בנושא טייוואן, בין היתר בשל חוסר הנכונות (עד שובו של דונלד טראמפ) ליצור זיקה בין סיוע לבין מדיניות חוץ.