השופטת: רחל גרוס, בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע
המועד: יום רביעי, 6.1.2025, שעה 10:30
הנושא: קדם משפט
הצדדים הגיעו לאולמה של רחל גרוס לפני הזמן והיא עצמה נכנסת ב-10:35. הצדדים מודיעים שהגיעו להסכמה ומבקשים שההסכם יהיה חסוי. מדובר בסייעת קטיה אבו-צאלב שתבעה את רופא השיניים שאדי אבו-קוידר, והיא תקבל 12,500 שקל ועוד 5,000 שקל לעורך דינה.
גרוס עונה בצורה הכי נכונה: "ההסכם הוא בפרוטוקול של בית משפט. יש כלל שההליכים בבית המשפט הם פומביים. אם יש הסכמה שלכם ואתם לא רוצים שהיא תהיה בבית משפט - תעשו מחוץ לבית משפט. ברגע שזה בבית המשפט, יש כללים ברורים מתי לא יפורסם, ונדיר מאוד שבית הדין לא יפרסם. שלא יהיו אי-הבנות: פסק הדין עצמו פתוח לציבור".
גרוס מכניסה לפסק הדין שמסכימים לשמור על הסכם הפשרה בסודיות ביניהם. "אתם מודעים לזה שזה מסיים את כל ההליכים ביניכם. כולם קוראים עברית, כן? רק לפני שאתם חותמים, לקרוא עוד פעם ולראות שהכל מובן לכולם. יישר כוח על ההסכמות". אחרי ההדפסה, גרוס שוב מוודאת שכולם קראו והבינו, ומסיימת: "שוב, יישר כוח על ההסכמות, ושנשמע בשורות טובות במהרה כולנו".
בתיק הבא פותחת גרוס: "קודם כל אני רואה שהתובע לא פה. קודם כל אם אפשר להבין למה התובע לא כאן". בא-כוחו, עופר בן-אב"י, עונה: סיבות בריאותיות. "למה לא הגשתם בקשה או הודעת עידכון מראש?" - ההודעה נמסרה מאוחר בערב ויש לו סמכות לנהל את ההליך. גרוס מארגנת את הדיון לצורך הקלטה: "אני מבקשת מכל צד שיאמר את שמו כדי שהמערכת תדע לזהות את הדוברים ולהשתדל לא להיכנס זה לדברי זה".
גרוס פונה לבא-כוח נתבע 2, הטוען שהוא בכלל לא קשור לתיק: "רוצה להתייחס? פחות לעובדה שהתובע לא התייצב. בבקשה להתקרב כדי שהמערכת תשמע אותך טוב". בן-אב"י טוען שבדק היטב מי קשור לתיק וגרוס משיבה: "על פניו יש קושי, כי התובע לא התייצב היום לדיון. אדוני יקשיב לבית הדין. הטענות הן שאנחנו לא מכירים את התובע, וצריך שהתובע יהיה כאן כדי שנדע במה מדובר".
"עוד לא הבנתי למה התובע לא פה"
בן-אב"י נכנס לדבריה של גרוס, אבל מעיר כאשר בא-כוח הנתבעת נכנס לדבריו. הוא מעלה טענות כלפי בא-כוח הנתבעת, מדבר בתוקפנות ומסתמך על מה שמצא באינטרנט. גרוס מנסה להתקדם: "יש לתובע אפשרות להצטרף בהיוועדות חזותית?" בן-אב"י רוצה לומר לה משהו חסוי לגבי המצב הרפואי של התובע. כאשר גרוס פונה לבא-כוח הנתבעת, בן-אב"י מתפרץ לדבריו. גרוס: "אדוני מפריע". הוא מתפרץ שוב. גרוס: "אדוני, זה מפריע!" הוא ממשיך. גרוס: "אני אומרת עוד פעם, לא מדברים באמצע כשעורך דין אחר מדבר, אז אני מבקשת להפסיק את זה".
גרוס ממשיכה: "אני עוד לא הבנתי בדיוק למה התובע לא פה". בן-אב"י מתפרץ לדבריה. "אני לא יודעת מה חסוי, אדוני היה צריך לעדכן מראש. אני אומרת בזהירות רבה, כי אנחנו בתחילתו של תהליך והתובע לא פה ואי-אפשר להתרשם ממה שהוא אומר. הנתבעת אומרת מתחילת הדרך שהיא לא מכירה את התובע. התובע יודע שזו השאלה. יש קושי כאשר התובע לא פה ולא יכול לומר. אולי התובע יגיד: אני מכיר את הנתבע 2, אולי הוא ישמע את הדברים ויאמר שהייתה טעות".
בן-אב"י שוב מתפרץ לדבריה וגרוס מתקשה להשתלט עליו. הוא מציע להעלות את התובע בתיק מקביל "שמדבר מצוין". גרוס: "אני לא מצליחה להבין מדוע התובע לא הגיע". בן-אב"י עונה בחוצפה: "אני מנסה להגיד, גבירתי לא נותנת לי לדבר". גרוס: "אנחנו נעשה הפסקה, אדוני ידבר עם מרשו ויגיד לו מה שנאמר פה, שהנתבעת אומרת שהיא לא מכירה אותו ושנתבע 2 לא מכיר אותו".
בן-אב"י: "שאלת אותי. גבירתי לא סומכת על מה שאני אומר?" גרוס: "זה לא עניין של לא סומכת. כאשר מגישים בקשה לסילוק על הסף ויש תצהיר היכן הוא עבד, צריך להגיע ולהיחקר על התצהיר. אדוני יכול לדבר עם הנתבע 2, שאומר שלא קיבל את המסמכים בזמן". בן-אב"י כמובן מתפרץ שוב. גרוס: "אדוני מפריע!"
"זה צריך להסתיים היום"
גרוס פונה לבא-כוח נתבע 2: "אדוני צריך להגיש כתב הגנה, גם אם הוא חשב שלא קשור לעניין". היא חוזרת לב-אב"י: "אני אתן לאדוני כמה דקות לדבר עם התובע ויכול להיות שצריך לתקן את כתב התביעה ולמחוק את נתבעת 1". בן-אב"י: "כבר בדקתי, אין טעם". הוא טוען שאין כתב הגנה. גרוס: "נתבעת 1 הגישה כתב הגנה ובקשה לסילוק על הסף". בן-אב"י צועק עליה: "לא נכון! אין פה כתב הגנה".
גרוס: "אדוני יכול לשבת, אדוני לא רוצה לברר עם התובע. התובע היה צריך להיות פה היום, ואם הוא היה פה היום - היינו יכולים לברר. אני עדיין חושבת שאדוני צריך לצאת ולדבר איתו". בן-אב"י מתפרץ: "למה גבירתי לא רוצה לשמוע אותי בארבע עיניים? יש לו בעיה בריאותית, שהוא לא יכול לדבר". גרוס: "נצא לכמה דקות הפסקה, תדברו עם התובע האחר ויכול להיות שזה יפתור את הבעיה. אם יהיה צורך, נעלה אותו [בהיוועדות חזותית] כדי שיהיו כאן הנתבעות הנכונות. אם הוא תובע את הנתבעים הלא-נכונים, זה צריך להסתיים היום וזה גם יחסוך הוצאות". בן-אב"י שוב צועק ואינו מאפשר לגרוס לדבר.
לבסוף גרוס מצליחה להשחיל כמה משפטים: "הנתבע 2 פה, על פניו הוא צריך להיות פה, אבל מאחר שהוא אומר שמי שעומד מאחוריו זה מוסדות ויז'ניץ ולא מוסדות גור, אני מדברת על הנתבעת 1. לגבי נתבע 2, צודק התובע שכתב הגנה צריך היה להיות לדיון היום. אני לא כל כך מבינה איך אב-בית קשור לשכר של עובדים אחרים, אבל אנחנו כרגע עם נתבעת 1 ואת זה צריך לפתור. אם לא צריך אותם" - בן-אב"י אינו מאפשר לה להשלים את דבריה וגרוס מכריזה על הפסקה כדי לעבור לתיק הבא.
"הדברים שאומר בית הדין הם לכאוריים"
כעת מדובר בשחקני כדורגל התובעים את המועצה המקומית ערערה. נתבע 3 לא התייצב משום שבדיוק באותו יום נסע לחו"ל. "ולמה הוא לא ביקש פטור מהתייצבות?", תוהה גרוס, שגם מעירה על התופעה של צדדים העושים דין לעצמם. השאלה העיקרית בשלב זה היא מדוע הוגשה תביעה אישית גם נגד בעלי תפקידים במועצה. "כשגבירתי אומרת שהתחייבו באופן אישי, הם התחייבו שישלמו באופן אישי?", שואלת גרוס את באת-כוח התובעים ונענית בחיוב.
היא פונה לבא-כוח הנתבעים: "איך אתם מתמודדים עם זה שיש פה קבוצה של אנשים שאמרו להם: תתחילו לעבוד, יהיה בסדר - ולא שילמו להם?" שני הצדדים די מאריכים בתשובותיהם ולבסוף גרוס מתקדמת: "בזהירות המתבקשת, אנחנו בשלב מקדמי, הדברים שאומר בית הדין הם לכאוריים והדלת פתוחה בפני התובעים להוכיח. קשה לראות כרגע מדוע נתבעים 3-2 צריכים להיות כאן באופן אישי".
באת כוח התובעים נכנסת לדבריה של גרוס, שאינה מעירה לה. היא פונה לבא-כוח הנתבעים: "אני שואלת גם את הנתבעת 1, בשביל השלב שבו אנחנו נמצאים, אם אפשר לחשוב על חמשת השבועות שגם אתם אומרים שהקבוצה פעלה, לנסות להגיע להסכמה שתהיה על דעת כל הצדדים". בא-כוח המועצה משיב שיש לה חשב מלווה ולמעשה אין סיכוי שהוא יסכים.
גרוס לא מוותרת בקלות ופונה לבאת כוח התובעים: "זה יעזור מבחינתכם אם הם יעשו את הבדיקה הזאת?" - כן. "אז נסכם שאדוני [ב"כ המועצה] כן יעשה את הבדיקה הזאת. שבוע יספיק לכם? נקבע דיון קרוב, ואם לא [יעלה יפה] - נתקדם הלאה. לדיון הבא גבירתי [ב"כ התובעים] תבוא עם ההתחייבויות שהיא אומרת שיש לה, כדי שהנתבעים 3-2 יידעו במה מדובר".
הדיון הבא נקבע ל-27.1.25. "נתבע 3 יהיה בארץ במועד הזה? לכמה זמן הוא נסע? למען הסר ספק, על הנתבעים 3-2 להתייצב לדיון האמור גם באופן אישי". נתבע 2 מסביר מדוע נתבע 3 נסע וגרוס מגיבה: "אז תגיד לו שיבוא לדיון הבא ורפואה שלמה לקרוב המשפחה. תעשו מאמץ, מה שאפשר לעשות, אולי זה יכול לפתור לכם את כל התיק".
חזרנו לתיק הקודם, המחלוקת בעינה עומדת וגם התפרצויותיו של בן-אב"י, המבקש פסק דין בהעדר הגנה נגד נתבע 2. גרוס אומרת לאותו נתבע: "מי שלא הגיש כתב הגנה זה אדוני. קיבלת כתב תביעה לתיק הזה? קיבלת דרישה להגשת כתב הגנה?" - הוא הרגיש שאינו קשור לנושא. בן-אב"י מבקש לאחד עם הדיון בתיק המקביל ב-16 בחודש. גרוס: "איך יכול להיות? יש משהו בבית הדין. אני חושבת שיש טעות בתאריך. אולי בפברואר ולא בינואר? אתם בטוחים? זה תאריך של השתלמות שופטים, אז זה נראה לי לא כל כך הגיוני.
"כדי שלא תצטרכו לבוא פעמיים, נעשה את זה באותו יום. ולאדוני" - היא פונה לנתבע 2 - "זה לפנים משורת הדין, רק כי התובע מסכים, ואם אדוני יגיע בלי כתב הגנה - כבר יש בקשה לפסק דין וייתכן שזה יקרה. במקביל אני מבקשת שתהיו בקשר. אתם צודקים בקשר לתאריך, אבל זה נראה לי קצת מוזר".
השורה התחתונה: "מזמן לא ראיתי כזו התנהגות גסה, והיא למעשה מאפשרת" - רשמתי לעצמי בנוגע לבן-אב"י. כפי שכבר צוין כאן מספר פעמים, גם אורך רוח מופרז אינו מזג שיפוטי הולם; גרוס הייתה צריכה להעמידו על מקומו בתקיפות ובמהירות. היד הרכה שלה כלפיו מקלקלת את הרושם החיובי של ההכנה הטובה לדיונים, שמאפשרת להשיג התקדמות מסוימת בשני התיקים.
יעילות: 9.
מזג שיפוטי: 6.