בראון, אותו מינה טראמפ עצמו למפקד חיל-האוויר בכהונתו הראשונה, שמר על פרופיל נמוך מרבים מקודמיו, כדי להימנע מפוליטיקה מפלגתית. לא היה כל איתות שבכוונתו להפר את הוראותיו של טראמפ; להפך: הוא הפגין נכונות לבצע את סדרי העדיפות שלו, כולל בגבול עם מקסיקו. הוא דיבר רק לעיתים רחוקות על מדיניות גיוון, והדגיש את הקידום על-פי כישורים. אבל ייתכן שגורלו נחרץ בשל דבריו על נסיונו כשחור בצבא בעל רוב לבן.
פראצ'נטי, המפקדת הראשונה של הצי, הותקפה בידי שר ההגנה הנכנס, פיט הגסת', בספר שפרסם אשתקד. לטענתו, היא מונתה בשל היותה אישה, למרות שלפני כן הייתה סגנית מפקד הצי, מפקדת הצי השישי ופיקדה על קבוצת קרב שבמרכזה נושאת מטוסים.
פיטוריו של בראון הסתבכו עוד יותר לנוכח המחליף שבחר טראמפ: דן קיין, גנרל בעל שלושה כוכבים, אשר פרש מן הצבא בחודש ינואר לאחר קריירה של טייס קרב במשמר הלאומי, מפקד במבצעים מיוחדים בעירק וקצין בכיר ב-CIA. קיין אינו עומד בדרישות הסף: החוק קובע שניתן למנות ליו"ר ראשי המטות רק מי שהיה בעבר סגן היו"ר, מפקד אחת הזרועות או מפקד של פיקוד קרבי משמעותי. הנשיא יכול לדלג על דרישות אלו אם הוא קובע שהדבר נחוץ "מסיבות של ביטחון לאומי", אך הבחירה בקיין מהווה רמיסה של הנורמות – טוענים מומחים עימם שוחח הפוסט.
היו מועמדים אחרים: האדמירל סמואל פאפארו, מפקד הפיקוד ההודי-פסיפיק; והגנרל מייקל קורילה, מפקד פיקוד המרכז [הכולל את המזרח התיכון ושעמד בקשר הדוק עם ישראל במלחמת חרבות ברזל]. העובדה שטראמפ בחר באדם חיצוני-למעשה, מהווה אפקט מצנן לגנרלים בעלי ארבעה כוכבים העומדים בדרישות הסף, אומרת החוקרת קתרין קוזמינסקי. החוקר קורי שייק טוען, כי טראמפ אומנם יכול לבחור כרצונו, אך השבתו של גנרל בדימוס מהווה איתות של חוסר אמון כלפי הגנרלים שבשירות.