נכון לעכשיו, מנהיגי אירופה עושים כמיטב יכולתם כדי לשמר את הנוכחות האמריקנית, הן בנושא אוקראינה והן בנושאים ביטחוניים משותפים אחרים, ומדגישים את נכונותם להגדיל את תקציבי הביטחון כפי שדורש טראמפ. "הפסקנו ליילל והתחלנו לפעול ביחד", אמר בשבוע שעבר מזכ"ל נאט"ו, מארק רוטה. "אני חושב שיש יוזמה חשובה של טראמפ, להשיג לאוקראינה שלום בר-קיימא". אם ארה"ב תפסיק את תמיכתה באוקראינה, יהיה יקר וקשה להחליף אותה; לאירופה יידרש עשור כדי לייצר את הנשק הדרוש. על-פי אחת ההערכות, אירופה תצטרך 300,000 חיילים, הוצאה לביטחון של 3.5% תוצר וייצור מזורז של נשק כדי להסתדר בלי ארה"ב. כך למשל, הרתעה מפני פלישה רוסית למדינות הבלטיות (ליטא, לטביה ואסטוניה) מצריכה לפחות 1,400 טנקים, 2,000 נגמ"שים ו-700 קני ארטילריה – יותר מהכמויות שיש כיום לצרפת, בריטניה, איטליה וגרמניה יחדיו. רוטה אומר שאין זה מעשי להסתדר בלי ארה"ב בטווח הקרוב, אך כמה ממנהיגי היבשת – ובראשם הנשיא עמנואל מקרון – קוראים לעשות מאמץ משמעותי להעניק לאירופה הגנה עצמאית. הקנצלר המיועד של גרמניה, פרידריך מרץ, תומך בגישה זו. ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, אמר אשתקד שישקול הצבת חיילים בריטים באוקראינה, אך לדעתו הדבר יתאפשר רק עם סיוע אמריקני. טראמפ שלל הצבת חיילים, אך לא שלל מטרייה אווירית. ואילו ולדימיר פוטין הבהיר שלא יסכים לנוכחות חיילים אירופים על אדמת אוקראינה. נכון לעכשיו, האירופים רוצים קודם כל להיות חלק מהמו"מ. שאלה מרכזית היא כיצד תוכל אירופה לממן את הגנתה העצמאית, מציין הטיימס. מנהיגי היבשת בוחנים כמה אפשרויות, ובהן הנפקת אג"ח משותפת והגמשת כללי הגרעון התקציבי של האיחוד האירופי. בשלב זה הם מנסים להבין את המציאות החדשה ואת משמעויותיה כלפי היבשת ואוקראינה. הממונה על ענייני החוץ באיחוד, קאג'ה קאלאס, הגדירה את הצהרותיו של טראמפ כ"מעניינות". לדבריה, כאשר שמעה שהוא כינה את זלנסקי "דיקטטור" – הייתה בטוחה שהתבלבל בינו לבין פוטין. קאלאס נשאלה האם טראמפ פועל בבועת הכזבים הרוסית והשיבה: "ברור שהנרטיב הרוסי מיוצג בצורה חזקה מאוד". שר החוץ הבלגי, מקסים פרבו, היה בוטה יותר: "לא יעלה על הדעת לגזור גזירה שווה בין שתי המדינות. האחת היא התוקפן והשנייה היא הקורבן".