בלי ששמנו לב במבול האירועים שעברו עלינו בשבוע הקשה הזה, ישראל עשתה את הצעד שהוא כנראה הבזוי ביותר בהיסטוריה הדיפלומטית שלה, כאשר הצביעה באו"ם נגד ההחלטה לציון שלוש שנות המלחמה באוקראינה. היינו שם במיעוט של 18 מדינות מול 93 (65 נמנעו) ובחברתן הטובה של רוסיה, הונגריה, סודן, אריתריאה, האיטי וקוריאה הצפונית. אה, כן, וגם ארה"ב של דונלד טראמפ – הוכחה לכך שהפכנו מהר מאוד לווסלים שלה, תוך רמיסת האמת והצדק. מה נאמר בהחלטה הזאת? שהאו"ם מחדש את מחויבותו לריבונותה, עצמאותה, אחדותה ושלמותה הטריטוריאלית של אוקראינה; שאין מקום לכיבוש בכוח של שטחים; שהארגון מגנה את השלכות התוקפנות הרוסית על זכויות האדם ובמישור ההומניטרי, ובמיוחד על נשים וילדים; שהוא מציין בדאגה עמוקה את השלכות המלחמה על הביטחון התזונתי, האנרגטי והגרעיני בעולם; שהאו"ם קורא להסכם שלום דחוף שיתבסס על שלמותה הריבונית של אוקראינה; שעל רוסיה לסגת מיד ובצורה מלאה מאוקראינה; שיש לחקור את הפשעים נגד החוק הבינלאומי שבוצעו באוקראינה; שעל כל הצדדים לכבד את החוק הבינלאומי. בקיצור: החלטה מוצדקת מאין כמותה, גם מבחינת העובדות בשטח וגם מבחינה מוסרית. אבל ישראל הצביעה נגד. ישראל, שיודעת מה זה להיות מדינה המותקפת בידי חזקות ממנה. ישראל, שיודעת מה זה להיות קורבן לפשעי מלחמה. ישראל, שקלטה פליטים יהודים מאוקראינה בידיעה שרבים אחרים נהרגו בידי רוסיה. ישראל, שמתעלמת מכך שארה"ב ורוסיה מנהלות מו"מ מעל ראשה של אוקראינה ושזה יכול לקרות גם לה. היו לנו השבוע סיבות להתגאות בהיותנו ישראלים; זו הייתה סיבה לבושה עמוקה.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, הצביע השבוע בעשרות עמודים על המחדלים הקשים והמתמשכים בשיקום עוטף עזה. כאשר הכנתי את הידיעה על הדוח, תהיתי את מי תאשים תעשיית הרעל הממשלתית בכשלים הללו: הרצי הלוי? רונן בר? שקמה ברסלר? יצחק עמית? זה קצת קשה, כי עדיין יש אי-אלו גבולות של מציאות ועובדות שאפילו התועמלנים הללו (עוד לא) עוברים. ואז התברר שהשיטה שונה: פשוט להתעלם. לא להגיב, לא להתקיף, ודאי שלא להצטדק. וזה עבד מצוין: הדוח הזה עבר מעל הראש של כולנו. לכאורה, יש הסבר די משכנע לממצאיו של אנגלמן. ככלות הכל, אנחנו מצויים במלחמה מתמשכת וקשה, המחייבת את השקעת מלוא משאבי תשומת הלב והכסף. אבל רק לכאורה, כי ההסבר הזה מתנגש חזיתית בהרבה דברים אחרים שלממשלה הנוכחית יש משאבים בשבילם, בעיצומה של המלחמה. למשל: ההפיכה המשטרתית, השתמטות החרדים, הנסיונות להשתלט על התקשורת, המינויים הפוליטיים. למשל: המיליארדים לעשרה משרדי ממשלה מיותרים ולאתננים לציבור הבוחרים שלה. לכן נשארנו עם אחד משני הסברים אפשריים: או שמדובר שוב בחדלות אישים מוחלטת, או שמדובר באדישות. כמו בהרבה מקרים, תחליטו אתם איזה מן ההסברים גרוע יותר. והנה לנו עוד סיבה מדוע הממשלה הזאת לעולם לא תאפשר חקירה מקצועית של המלחמה.

בתחילת השבוע הערתי, כי השימוש של דובר צה"ל, תת-אלוף דניאל הגרי, במילה "אכזרי" לתיאור הרצח של שירי, אריאל וכפיר ביבס היה שגוי. לאחר מכן התברר, כי הודעתו של הגרי תואמה מילה במילה עם ירדן ביבס. ההערה שלי לא הייתה במקום מבחינה נקודתית; אני סבור ברמה העקרונית, שלא צריך להשתמש בתיאורים כאלה אלא אם המשפחה מבקשת במפורש. במקרה של משפחת ביבס, הייתה בקשה מפורשת – כולל פנייה של עורכת דין לכל הגורמים – שלא לומר דבר וחצי דבר מעבר לנוסח שסיכמו ירדן והגרי. מדהים שבכלל היה צורך בפנייה כזאת, ועוד יותר מדהים (ואולי בעצם לא) שהיא עברה מעל ראשו של בנימין נתניהו, למרות שגם לשכתו קיבלה אותה. הוא חזר השבוע פעמיים בפומבי על פרטי הרצח, וטוב עשו כלי התקשורת שנמנעו מלצטט את הדברים. באמת אי-אפשר להבין מהיכן זה בא. הוא לא ידע? איש לא משך בדש מעילו? הוא לא מבין לבד? או שזה חלק מאותו ניתוק שבא לידי ביטוי בכך שנתניהו טרם ביקר ביישובי העוטף בכלל ובניר עוז בפרט (ביתה של משפחת ביבס), שהוא נפגש בעיקר ואולי רק עם משפחות חטופים התומכים בו, שהוא לא נפגש וכמעט שאינו מדבר עם משוחררים, שהוא לא מבקר משפחות חללים, שהוא לא יצא לכיכר החטופים הנמצאת דקה מבית המשפט בו הוא מעיד. אולי נתניהו חושב, שכמו עם דוח המבקר – אם הוא יתעלם, זה ייעלם. התפקיד שלנו הוא להבטיח שזה לא יקרה.

ח"כ נעמה לזימי טענה השבוע, כי יאיר נתניהו שוהה מזה שנתיים במיאמי משום שהיכה את אביו. הליכוד הגיב באמירה שזהו שקר מתועב ושכל מי שיחזור עליו ייתבע. לזימי הציפה ברבים שמועות שמתרוצצות מזה זמן רב, לצידן של שמועות אחרות. אני לא יודע מה האמת, מהסיבה הפשוטה: איש אינו טורח להגיד לנו אותה. וכאשר אין עובדות, פורחות השמועות. כפי שהראיתי כאן ביוני אשתקד, מיאמי היא העיר השלישית או הרביעית היקרה ביותר בארה"ב, שכר הדירה הממוצע בה לדירה בת 80 מ"ר הוא 2,538 דולר לחודש, מחיה ליחיד ללא דיור היא 1,308 דולר לחודש, והיא יקרה מתל אביב ב-74% (כולל שכר דירה). אנחנו לא יודעים מי מממן את שהותו של נתניהו-הבן שם; ההיסטוריה של המשפחה מקשה להאמין שהיא מוציאה את זה מכיסה. אנחנו כן יודעים שהמדינה – אתם ואני – מממנים את השהות של מאבטחיו שם, כולל טיסות להחלפתם (המחירים לשבוע הבא: 2,000-1,000 דולר לאדם במחלקת תיירים, הלוך ושוב). אז אולי במקום לאיים על חברת כנסת (וחברת ועדת הכספים) שעושה את תפקידה ודורשת תשובות, תגידו את האמת? תתנו הסברים? תספקו נתונים? מובן שלא. הרי אנחנו עובדים אצלם.

אחד המאפיינים הבולטים של הקואליציה הנוכחית הוא העדר כל בושה, אם כי זהו בומרנג. הם אומרים בצורה הכי גלויה שהם פועלים ממניעים פסולים, ובכך – למרבה האבסורד – מקלים על בית המשפט העליון לפסול את פעולותיהם. כך היה בנושא הנבצרות: הם אמרו במפורש שהמטרה היא להגן על בנימין נתניהו, אז בג"ץ פסק שהחוק יחול רק מהכנסת הבאה. כך היה בנושא בועז יוסף: הם אמרו במפורש שהמטרה היא לאפשר למקורב לש"ס לדלג מתפקיד יו"ר הוועדה הקרואה של טבריה לתפקיד ראש העירייה, אז בג"ץ פסק שזה יתאפשר רק מהבחירות הבאות. השבוע הגיע תורו של דוד אמסלם, מועמד מוביל לניצחון בתחרות הקשה על האדם גס-הרוח ביותר שכיהן אי-פעם בכנסת ובממשלה (במיוחד הנוכחיות). הוא השתלח בישראל כ"ץ בשל המחלוקת על מינויו של גלעד ארדן ליו"ר התעשיה האוירית ובין היתר אמר, בהתייחסו לחברות הממשלתיות בכלל: "אנחנו רוצים משילות, רוצים deep state שמאמין בעמדות שלנו... אנחנו נפעל למנות אנשי ימין ואנשי ליכוד". לפנינו הודאה מפורשת בכך שהמינויים בחברות הגדולות והחשובות ביותר בישראל ייעשו על בסיס פוליטי ולא על בסיס מקצועי. נזכיר: מדובר בין היתר בחברת החשמל, התעשיה האוירית, רפאל, נמלי ישראל, נתיבי ישראל ומקורות – החברות העוסקות בעצם קיומנו היום-יומי. אמסלם לא אמר שימנה אנשי מקצוע מהימין והליכוד, אלא אנשי ימין וליכוד. חד וחלק. והוא לגמרי גאה בזה.

מה שקורה בארה"ב מאז 20 בינואר יכול היה להיות תסריט נהדר לסרטים בכמה וכמה סוגות שונות. זה יכול להיות סרט ריגול, על האופן בו אויביה של ארה"ב משתלטים עליה באמצעות מינוי נשיא בלתי שפוי הפועל לקידום האינטרסים שלהם. זה יכול להיות סרט מדע בדיוני, בו חייזרים ממאדים כובשים את ארה"ב. וזו יכולה להיות פרודיה שתציג את הדרך המופרעת ביותר לנהל את המעצמה החזקה בהיסטוריה. למרבה הצער, אנחנו מצויים בסרט דוקומנטרי המתרחש בשידור חי, כמעט 24/7. לא אחזור כאן על הדברים שכתבתי בהרחבה בשבוע שעבר, במלאת חודש לממשל הזה. רק בצורה טלגרפית כמה מן הדברים הרבים שהתרחשו השבוע: נטישתה של אוקראינה לטובתה של רוסיה, השתלטות על בחירת העיתונאים שייכנסו לחדר הסגלגל (עד היום הם נבחרו בידי האגודה שלהם), איום של אילון מאסק לפטר את כל עובדי המדינה אם לא ידווחו מה השיגו בשבוע שעבר, מינוי פרשן רדיו ימני לסגן ראש ה-FBI. המשך יבוא, וגם הוא יהיה גרוע מכל הסיוטים המוקדמים.