איימי קוני-בארט היא הצעירה שבין חברי הרוב השמרני בבית המשפט העליון של ארה"ב, אבל עשויה להיות הקול המכריע בעתירות נגד דונלד טראמפ אשר מינה אותה בשלהי כהונתו הראשונה. בשבוע שעבר היא הצטרפה לנשיא ג'ון רוברטס ולשלוש השופטות הליברליות בהחלטה לבלום חלק מהקיצוץ בסיוע החוץ. זוהי החלטה זמנית ותיקים רבים נמצאים בדרך, אך היא מאותתת שטראמפ אינו יכול לצפות לגיבוי של בית המשפט לכל מהלכיו להרחבת כוחו – מסביר ניו-יורק טיימס. זהו חלק ממגמה רחבה יותר. בשנת המשפט הקודמת, היא הצביעה עם השופטות הליברליות (מינויים של הנשיאים הדמוקרטיים) יותר מכל אחד אחר מהשופטים השמרנים (מינויים של הנשיאים הרפובליקנים). אותו רוב דחה את בקשתו למנוע את גזר דינו בפרשת סטורמי דניאלס (הוא יצא ללא עונש). בחודש שעבר קבע בית המשפט שטראמפ אינו יכול לפטר מיידית את ראש הסוכנות להגנה על חושפי שחיתויות; קוני-בארט לא חשפה את עמדתה, אך לא הצטרפה להתנגדותו של ניל גורסץ', המינוי הראשון של טראמפ. שלוש ההחלטות הללו אינן מדגם מייצג ושתיים מהן היו זמניות, אבל הן מלמדות שחמישה שופטים מוכנים לבלום את טראמפ, לפחות חלקית. ההחלטה בשבוע שעבר נגעה לסמכותו של הנשיא להימנע מהעברת תקציבים שאישר הקונגרס – שאלה חשובה במיוחד, וייתכן שכאן האיתות הוא המשמעותי ביותר. קוני-בארט מונתה בחיפזון בספטמבר 2020, לאחר מותה של רות בדר-גינזבורג, והושבעה ערב הבחירות. היא הייתה עוזרת משפטית של שופט העליון אנטונין סקאליה, מענקי המשפט השמרני, פרופסור למשפטים באוניברסיטת נוטרה דאם ושופטת בבית המשפט הפדרלי לערעורים בשיקגו. לכן, קשה היה להניח שהיא לא תהיה עוד קול שמרני בטוח בבית המשפט העליון. אבל החלטותיה האחרונות גרמו לביקורת ארסית מצד תומכיו של טראמפ – שמצידן הובילו לתגובות-נגד, כולל תזכורת שהיא הייתה הקול המכריע בביטול ההגנה החוקתית על הפלות. פרקליטיו של טראמפ נקטו לשון בוטחת בבקשות האחרונות להתערבות של בית המשפט העליון. הם טענו, כי העתירות נגד הממשל מהוות "התקפה חסרת תקדים על הפרדת הרשויות" ו"פגיעה קשה בסמכותו של הנשיא". חוות דעת הרוב בשני המקרים היו קצרות ויבשות, אך חד-משמעיות: לפחות נכון לעכשיו, אין מקום להתערב בהחלטות הערכאות הדיוניות. היה זה מסר ברור לאמריקנים שאין מצויים בדקויות: בית המשפט לכל הפחות מודאג. פרופ' טארה ליי-גרוב מאוניברסיטת טקסס מצביעה על משפט אחד מההחלטה בשבוע שעבר: הממשל לא חלק על חובתו לקיים את צו הערכאה הדיונית. "לנוכח השיח הנוכחי בנוגע לציות לבתי המשפט הפדרליים, זהו רמז ברור של הרוב לכך שהם מייחסים חשיבות עליונה לציות לבתי המשפט הפדרליים, כולל המחוזיים".