למעלה מ-200 אמריקנים חלו בחצבת בשבועות האחרונים, כמעט כולם בלתי מחוסנים – כולל ילד בן שש שנפטר מן המחלה – או שמצבם החיסוני לא ידוע. קשה לדמיין מגיפה שכזאת ב-2025, אך החששות הגורמים לה ותיקים כמו החיסון. תמיד יש כאלה המפחדים מן החיסון יותר מאשר מן המחלה – כותבת היסטוריונית הרפואה אלנה קוניס בניו-יורק טיימס.
ממשלות מחייבות לקבל חיסונים, למרות שעד היום יש הטוענים שמדובר בפגיעה בחופש הבחירה, או שהמחלות שהחיסונים מונעים אינן כל כך נוראות. כאשר בתפקיד שר הבריאות האמריקני מכהן מתנגד החיסונים רוברט קנדי, קוניס מזכירה שחיסונים מאפשרים לילדים לגדול למבוגרים בריאים – התגשמות תקוותם של הורים בכל הדורות. היא חוזרת למחלות שנוצחו בידי החיסונים, כדי להסביר עד כמה הם חשובים.
אבעבועות שחורות. חיסון: 1798. שיעור הילדים אשר חלו לפני כן: 95%.
אבעבועות שחורות גורמות חום, כאבי ראש, בחילה, כאבים באיברים שונים ופריחה. חולים חסרי שינה סובלים מלילות של אימה והזיות. המחלה הרגה עד 30% ממי שחלו בה, ומי שהחלימו – נותרו לעיתים קרובות מצולקים ועיוורים. החיסון חיסל את המחלה ב-1980 – סיפור ההצלחה הגדול ביותר של החיסונים.
דיפתריה (בדרכי הנשימה). חיסון: 1914. שיעור הילדים אשר חלו לפני כן: 10%.
בשיאה של המחלה לפני כ-100 שנה, לעיתים קרובות היא אובחנה בטעות ככאב גרון. המקרים החמורים זוהו רק עם ריח מתקתק, מוגלה ופריחה בגרון. המחלה עלולה לגרום נכות, אך במאה ה-19 היא גרמה למותם של ילדים – עד שיעור של 50%-30% מן החולים. החיסון מנע כל אלה.
שעלת. חיסון: 1914. שיעור הילדים אשר חלו לפני כן: 70%.
המחלה מתחילה כשיעול או התקררות קלים, אך השיעול אינו חולף לאחר שבועות רבים. הוא הפך לקשה ביותר וחסר שליטה, והוביל לעיתים קרובות להקאות. במקרים הקשים עלול היה הילד החולה להקיא כמה פעמים בשעה. תינוקות לא היו מסוגלים לשאוף אוויר די צורכם והכחילו. החיסון המודרני פותחו בשנות ה-1930 ומסוף שנות ה-1940 ניתן בארה"ב חיסון משולש נגד שעלת, דיפטריה וטטנוס.
שיתוק ילדים. חיסון: 1955. שיעור הילדים אשר חלו לפני כן: 20%.
מגיפת שיתוק הילדים (פוליו) הראשונה בארה"ב תועדה בשנות ה-1890, והמחלה הסלימה כאשר אחרות – כמו אבעבועות שחורות וחצבת – הלכו ונעלמו. רוב המקרים קלים ומאופיינים בחום וכאב גרון. בפחות מ-1% מהמקרים הנגיף תוקף תאי עצבים במוח ואת עמוד השדרה, ומקצת מן החולים הופכים למשותקים חלקית. המקרים החמורים ביותר הם קטלניים. המחלה חוסלה בארה"ב ב-1994, היא קיימת כיום בצורה שגרתית בשתי מדינות בלבד, אך נוטה להתפרץ באיזורי מלחמה ואסונות.
חצבת. חיסון: מאז 1961. שיעור הילדים אשר חלו לפני כן: 90%.
המתיישבים האירופיים הביאו את החצבת לאמריקה והיא הדביקה כמעט את כל התושבים. היא גורמת לפריחות וחום כה קשים, עד שהחולה מחפש בצורה נואשת מפלט מהלהט. החצבת עלולה לחסל רבע מהתושבים שמעולם לא נחשפו אליה ו-20% מהילדים. באמצע המאה ה-20 היא הייתה נדירה בארה"ב, אך הנגיף עלול לגרום לסיבוכים מסוכנים כמו דלקת ריאות, דלקת מוח ופגיעה ארוכת טווח במערכת החיסון.
חזרת. חיסון: 1967. שיעור הילדים אשר חלו לפני כן: 60%.
המחלה התגלתה בידי רופא צבאי בריטי במאה ה-18, אשר שם לב שהיא פוגעת באשכים; לאחר 200 שנה נמצא שהיא פוגעת גם בשדיים ובאיברי רבייה נשיים. באמצע המאה ה-20 הופנתה תשומת הלב לילדים, כאשר התברר שהיא עלולה להתפשט למוח ולגרום לאובדן שמיעה. בסוף שנות ה-1970 הומלץ לחסן את ילדי ארה"ב ובעשור שלאחריו המחלה כמעט נעלמה.
אדמת. חיסון: 1969. שיעור הילדים אשר חלו לפני כן: 20%.
אדמת גרמה לרוב הילדים רק קצת יותר מאשר תסמינים של הצטננות. אבל כאשר ילדים הדביקו נשים הרות, העובר היה בסכנה רבה והנגיף עלול היה לפגוע בחלוקת התאים היוצרת תינוק. לפני החיסון לילדים, הריונות רבים הסתיימו בשל כך בהפלות ובלידות שקטות. ילדים רבים נולדו כאשר הם סובלים ממומים כמו קטרקט בעיניהם, אובדן שמיעה ובעיות לב ועצמות קשות. בשנת 1964 פגעה מגיפת אדמת ב-20,000 יילודים בארה"ב והובילה לפיתוח חיסון, שבזכותו יש כיום במדינה מקרים בודדים בשנה.