השופטת: מירב ניר-שלו, בית הדין האיזורי לעבודה בנוף הגליל

המועד: יום שני, 13.1.2025, שעה 10:30

הנושא: דיון מוקדם

בדיון של 10:30 התובעת היא מנורה-מבטחים והנתבעת היא עיריית נצרת, אך אין התייצבות מטעמה. הקלדנית ובאת כוח מנורה אומרות ביחד: "כרגיל". נציגת מנורה משוחחת עם עורך הדין של העירייה, אשר לא העבירה את ההפרשות הפנסיוניות של עובדיה. השופטת מירב ניר-שלו נכנסת: "התיק של עיריית נצרת - איך אנחנו מתקדמים? דיברת איתו? לא היה דיבור ביניכם מאז כתב ההגנה, כי הוא אמר שהוא מבקש לשלוח רשימות [עובדים]". באת כוח מנורה מציינת שהגיעה מתל אביב לצורך קיום הדיון. ניר-שלו: "אז בואי נקיים אותו". אחרי כמה חילופי דברים אומרת ניר-שלו: "אני פשוט אתן פסק דין בהעדר הגנה". נציגת מנורה מבקשת לקבוע שהחברה מילאה את חובותיה כלפי העובדים, אך ניר-שלו מסרבת: "אני לא אתן פסק דין כזה. העובדים לא מיוצגים, הם לא צד להליך. את לא תראי אף פסק דין כזה שלי, ויש גם פסיקה של [בית הדין] הארצי בנושא הזה". תוך כדי הכתבת פסק הדין, היא מוודאת את הפרטים: "לא הערכתם [את סכום התביעה]?" - לא יכולים, כי רשימות העובדים משתנות "איזה עובדים? כלל העובדים? הם לא שילמו?" - מדובר בכמות גדולה. ניר-שלו מחייכת" "עירייה, בטח". נציגת מנורה מבקשת גם פיצויי הלנה וכאן העסק נתקע: "אז אני לא נותנת פסק דין. או [חיוב למסור] רשימות [עובדים] או בכלל לא. אם אתם רוצים שיהיו גם תשלומים - אין פה סכום, אפילו לא על דרך האומדנא. אני לא יכולה לתת פסק דין בלי לדעת את הסכום". נציגת מנורה מתווכחת, אך ניר-שלו אומרת לקלדנית למחוק את הכותרת "פסק דין" ובמקום זאת נותנת צו לעירייה להגיש את הרשימות בתוך 14 יום, ו-14 יום לאחר מכן תערוך מנורה חישוב של התגמולים. נציגתה מתנגדת: אסור לנו לערוך חישוב. ניר-שלו מתעלמת וממשיכה להכתיב, ונציגת מנורה מתרגזת: את נותנת פסק דין בהסכמה, שזה לא בהסכמה שלי, אסור לי לבצע את מה שגבירתי מורה.

"את מתבקשת להפסיק, הדיון הסתיים"

ניר-שלו: "אני נורא מצטערת, יש המון תיקים. קרנות עורכות את החישובים". נציגת מנורה מסבירה, שכאן מדובר בקרן מבטחים הוותיקה והמצב שונה. ניר-שלו מתקנת: העירייה תציין את הסכומים שיש לשלם לעובדים וקובעת דיון נוסף. נציגת מנורה רחוקה מלהיות מרוצה: איפה התשלום? אני לא מעוניינת בדיון נוסף, אני מעוניינת בפסק דין בהעדר הגנה או בהסכמה, אני מגיעה מתל אביב. כפי ששמה מרמז, ניר-שלו שומרת על שלווה, מאפשרת לטעון ומסכמת: "אני אעביר את זה לתגובה. אם הוא [בא-כוח העירייה] יסכים שיינתן פסק דין לפי הנוסח, אז בסדר. הוא לא נמצא כאן ואני לא בטוחה" - ונציגת מנורה קוטעת אותה. ניר-שלו מתעלמת וממשיכה להכתיב את ההחלטה. נציגת מנורה: אני לא מבינה את החלטת גבירתי. ניר-שלו: "אז תערערי עליה". - את מתעלמת מכך שהעובדים לא מקבלים ונותנת החלטה מוזרה. ניר-שלו: "את מתבקשת להפסיק, הדיון הסתיים". ואז מוסיפה לפרוטוקול: "באת כוח התובעת אמרה לבית הדין כי מדובר בהחלטה מוזרה ובכוונתה לערער עליה וכי טובת העובדים לא עומדת לנגד עיני בית הדין". הדיון הבא הוא בזום. "סליחה על האיחור, אני מתנצלת. מה שלומכם? ניסיתם לדבר בזמן שהמתנתם?" - מבקשים 30 יום כדי לשלוח מסמכים. "הכוונה היא לחברה שאליה ניתבתם את הכספים? בכך זה אמור להסתיים? אתם מבקשים שנקיים עוד דיון? שנראה אם הגעתם להסכמות?" ניר-שלו מכתיבה החלטות, קובעת לוחות זמנים ומציינת: "אם לא תוגש הודעה, התביעה תימחק מחוסר מעש, אז תעמדו בזמן". בא-כוח התובעת: למה ככה? ניר-שלו צוחקת: "כדי שאתם תעבדו ולא אני, או שתוגש בקשת ארכה. אבל שהתיק לא יהיה תלוי באוויר ונצטרך לעשות מעקבים". "הלכנו לאיבוד", פונה ניר-שלו לצדדים בתיק הבא. "ניהלתם בזמן הזה מו"מ? זה תיק של זכויות וציפיתי אולי אפילו שתגיעו להסכמות", היא מחייכת. הצדדים היו בפישור. "הליך הפישור הוא סמוי, אבל בהסכמת הצדדים אפשר לשתף את בית הדין. אם הגעתם להסכמות ומשם אפשר להתקדם, אני אשמח לעזור. "אני אשאל אתכם מה אתם בעצם מבקשים מהדיון היום. אפשר לפתוח פרוטוקול, הכנתי דיון מאוד מפורט, אפשר לקיים דיון לגופו של עניין וזה יקח אתכם אולי מהמקומות שאליהם הגעתם. או שתצאו לשתי דקות ותראו איפה אתם חלוקים, כי אין טעם שנדבר נניח על שעות נוספות אם כבר הגעתם להסכמות בפישור. אני לא חושבת שכדאי לפתוח את הכל. "אני עוצרת אותך [בא-כוח התובע], כי הודעות הווטסאפ לא מונחות בפני, אלא היו במסגרת גילוי המסמכים. אני חושב שגם מה שבפנַי מספיק כדי להגיע למסקנות. קחו שתי דקות בחוץ. אם הפער הוא 2,000-1,000 שקל - אין טעם לפתוח דיון. השאלות שלי יהיו מאוד נוקבות, כמו תמיד. אז תצאו לדקה".

"עברית אתה מדבר טוב?"

ניר-שלו קוראת להם חזרה אחרי עשר דקות. בא-כוח הנתבעת: אנחנו יותר כעוסים. ניר-שלו: "אני מבטיחה לכם שבעוד כמה דקות תהיו יותר בטוב". עד מהרה מתברר שהמחלוקת היא על הסכום שתשלם הנתבעת. "אני רוצה לעזור לכם. זה תיק של סכומים. אם יהיה פסק דין, אנחנו נשמע הוכחות, אנחנו נשמע גרסאות, העובד יקבל כל שקל שמגיע לו, ומה שלא יגיע לו - הוא לא יקבל. זה עניין של סכומים. "בואו נדבר על רכיבים. כרגע עומדת הצעה של 25,000 שקל שאיש לא מסכים לה. בואו נקיים דיון קצר ברכיבים, כדי שאוכל לתת לכם הצעה. בואו ניקח רק את הרכיבים שמתייחסים לתוספת הגלובלית, כי פה יש לי מה להגיד. פה יש סיכונים וסיכויים. אני רוצה לדעת מה הסכום שמבקש התובע". לניר-שלו יש שאלות ממוקדות היטב. לתובע: "ראית את רישומי הנוכחות שהנתבעת הגישה לתיק?" לבא-כוחו: "אני מבקשת ממך להראות לו רק את רישומי הנוכחות, בלי להסביר". לתובע: "אתה מכיר אותם? מי ערך אותם? ראית אותם?" - לא קורא עברית. "זה חשוב. האם הם משקפים את מתכונת העבודה שלך? עברית אתה מדבר טוב? "הסתכלת רק על עמוד אחד, אני לא רוצה חלילה להטעות אותך, תעבור על העמודים ותראה אם הם משקפים את מתכונת העבודה. הסתכלת רק על שניים. זה נכון שאתה אומר שהם משקפים את מתכונת העבודה? למי היית מדווח על שעות העבודה? מי זה המנהל? מה היה התפקיד שלך?" - מפעיל שופל. "זה מה שעשית בכל תקופת העבודה? אז סליחה על הבורות, אבל זה נהג צמ"ה? אם אתה לא קורא עברית, למה חתמת על ההסכם?" - יש ילדים, צריך לעבוד. "מי הסביר לך את תנאי העבודה, כמה ימים תעבוד ואיזה שכר תקבל? השיחה הזאת התקיימה בתחילת העבודה או בסוף העבודה? עברית אתה לא קורא, אבל בהסכם יש מספר על השכר. יש פה מספרים. עיינת בזה?"

"לא מרימים אליו טלפון?"

הנתבעת טוענת שהתובע לא הגיע לעבודה ולכן הופסקו יחסי העבודה. ניר-שלו מקשה: "אם עובד מגיש אישור מחלה על יום שישי והוא לא מופיע ביום ראשון, אז לא מרימים אליו טלפון ושואלים אם הוא עדיין חולה? בשים לב לטענה שכרגע ציינת, אני רוצה שתסתכל על הסכם העבודה; אין ספק שצו ההרחבה חל". בא-כוח התובע מתערב. "אני כרגע עם בא-כוח הנתבעת". ניר-שלו ממשיכה: "מדוע בהסכם ההעסקה לא מצוין האם לתובע יש ותק בענף הבנייה? אבל הוא לא קורא עברית. ביקשתם ממנו להביא ותק? מדוע לא מצוין שהתובע זכאי לקרן השתלמות אם יש לו ותק בענף הבנייה מעל שלוש שנים. הוא חותם על הסכם עבודה לפני שאתם יודעים אם יש לו ותק ענפי, כי אתם מבקשים ממנו להציג ותק, אבל בהסכם עצמו אין קרן השתלמות". בא-כוח הנתבעת: העובדים מסתירים את הוותק. ניר-שלו: "אז למה לא להגיד לעובד: ביום שלישי אנחנו חותמים על הסכם, אתה יכול עד יום שלישי להביא את הוותק הענפי. דווקא בגלל שאתה [עורך הדין] עורך את החוזים ואתה אומר שזו לא פעם ראשונה, למה לא לכתוב 'ותק ענפי של העובד' ולהשאיר מקום? יכול להיות שיש לחוסר הוודאות הזה יתרון גם מבחינת המעסיק". בא-כוח הנתבעת משיב. ניר-שלו: "אני עוצרת אותך, כי זה קצת ארוך. אני רוצה לשאול אותך לגבי קרן הפנסיה. ממתי החובה להפקיד לקרן הפנסיה? וזה הופקד רטרואקטיבית? אתם מדברים על פערי כוחות, והשאלה היא למה חסרים כספים לפנסיה. בואו נסתכל על הצבירה של החופשה, שגם היא תלויה בוותק הענפי".

"כדי שהדיונים האחרים לא יתעכבו"

לבא-כוח התובע: "אתה יודע למה אני מתעכבת על זה? כי לא התייחסתם בכתב התביעה לוותק של התובע ולא צורפו אסמכתאות. אני שואלת בצורה מאוד עדינה: הרי כל התביעה נגזרת מהוותק שלו, אבל גם הנתבעת שאמורה לשלם לו לפי הוותק וגם בא-כוחה שצריך לנסח את ההסכם, לא שואלים אותו על הוותק שלו. "אין לנו זמן, כדי שהדיונים האחרים לא יתעכבו. בואו נדבר קצת על סיום העבודה. אני לא מדברת על החופשה. מה עוד עלה לי? אני רוצה לראות שאני נוגעת בכל הנקודות. מה זה התוספת שהוא קיבל בתלוש? למה הברוטו משתנה מדי חודש? מדי חודש הוא משתנה? "אני אגיד לכם באופן כללי. קשה לי כרגע לתת לכם סכום. גם אם הגעתם נניח לפער של 5,000 שקל, צריך לראות איך אתם מתקדמים. צריך לראות את הוותק שלו בפועל ולראות מה נגזר מזה. צריך לקחת מזה 70%, כי תצטרך לתקן את כתב התביעה וכל תיקון עולה כסף. לגבי השעות הנוספות הגלובליות - זה לא עומד בתנאי הפסיקה כדי שזה ייחשב לאותנטי. "מצד שני, יש פסיקה אחרת של הארצי, שזה לא מאיין את הנושא אלא מעביר את הנטל למעסיקה והיא יכולה לעמוד בזה. זה לא נטול סיכון, כי התובע אומנם טוען שהוא לא קורא עברית, אבל אולי יגיע מר עמאר ויגיד שהסביר לו. הכרעה עובדתית תיקח את התיק לכאן או לכאן. אם יש לכם הסכמה על הפרק, כן כדאי שהיא תבשיל לידי הסכם. אם כן - אנחנו כאן לרשותכם. השאלה אם אתם רוצים לעשות את זה כאן, או שאתם רוצים לעשות את זה בישיבה במשרד". לבסוף ניר-שלו מחייכת ואומרת לצדדים לעדכן אותה: "אני עושה מה שאתם רוצים".

השורה התחתונה: הכנה מעולה לפני הדיונים וירידה לפרטי-פרטים במהלכם מאפשרים לניר-שלו להוציא את המירב משלב זה של ההליך: לחדד את המחלוקות, כדי לסייע להגיע לפשרה או למקד את ההתדיינות בהמשך. הדיונים לא קשים לניהול; היא שולטת בהם היטב ומשרה אווירה נעימה, גם מול עורכת דין שמרשה לעצמה קצת יותר מדי.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.