1. עדותו של בנימין נתניהו במשפטו החלה ב-10.12.24. על-פי החלטתו המקורית של בית המשפט, הוא אמור היה להעיד שלושה ימים בשבוע, 6.5 שעות מדי יום. זה לא קרה. למעט בשבוע שעבר, לא היה שבוע אחד בו נתניהו העיד שלושה ימים (ובשבוע שעבר היו יומיים מקוצרים). זה התחיל מכל מיני סיבות (בעיקר שלו וקצת של בית המשפט) ונמשך בהיענות של בית המשפט לבקשת ההגנה לצמצם את העדות ליומיים. היו שבועות בהם הוא לא העיד כלל - בעיקר בשל מחלתו ונסיעתו לארה"ב.
השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם ניסו שוב ושוב לקצר את העדות בתיק 4000. לא היה שום צורך שנתניהו יסביר אחד-אחד את 315 פריטי הסיקור בוואלה המופיעים בכתב האישום, ובוודאי שלא היה שום צורך להציג דרכו סיקור שלילי באתר זה וסיקור חיובי/ענייני באתרים אחרים. כאשר זה לא עלה בידם ופקעה סבלנותם, הם קיבלו החלטה חסרת תקדים וקצבו את החקירה הראשית ל-25 ישיבות. בפועל היו 29, אם כי כולן מלאות.
16 מתוך 29 הישיבות היו קצרות מהמתכונת הקבועה. חלקן התקצרו בחצי שעה עד שעה; היו כאלה שנמשכו רק שלוש שעות. כנגדן, היו שלוש ישיבות שהוארכו. אם היה נשמר הקצב המקורי, החקירה הראשית הייתה נמשכת לכל היותר תשעה שבועות ומסתיימת במחצית הראשונה של חודש פברואר. בפועל אנחנו מצויים שלושה חודשים מאוחר יותר.
בשבוע הבא ייחקר נתניהו בידי עו"ד ז'ק חן, סניגורם של שאול ואיריס אלוביץ. חקירה זו צפויה להימשך יומיים-שלושה. לאחר מכן יבוא תורה של עו"ד שרון קליינמן, סניגוריתו של נוני מוזס - כנראה עוד יום-יומיים. זה אומר, שהחקירה הנגדית בידי התביעה תתחיל עוד החודש - בהנחה שלא יצוצו פתאום כל מיני אילוצים מדיניים וביטחוניים. ואז נראה באיזה קצב תתנהל, עד כמה נתניהו יקבל הודעות דחופות שיחייבו הפסקות, האם הוא יתלונן על כאבי גב וחוסר שינה וכך הלאה. לבית המשפט אין יותר מדי כלים לכפות עליו עדות מלאה ורצופה.
2. העדות הייתה עקבית בכל שלושת התיקים. בתיק 4000 (היחיד בו מיוחסת לו עבירת שוחד, לצד מרמה והפרת אמונים - כמו בתיקים 1000 ו-2000) היא עסקה - במשך 20 ישיבות - בשני מישורים: הפרסומים בוואלה שלטענת התביעה היו המתת שקיבל נתניהו, והחלטותיו הרגולטוריות שלטענתה היו התמורה שהעניק לשאול אלוביץ, אז הבעלים של בזק ושל וואלה.
גרסתו של נתניהו: לא הייתה עסקה שוחדית בינו לבין אלוביץ, לא במישרין ולא בעקיפין, לא בדיבור ולא בטלפתיה. הוא לא העניק לאלוביץ ובזק שום הקלה רגולטורית, אלא חתם על מה שהכין הדרג המקצועי, וקידם בעקביות רפורמות שפגעו קשות בבזק. אלוביץ לא העלה סוגיות רגולטוריות בשיחות עימו, כי ידע שאם יעלה - יידחה מיד; השיחות עימו בענייני וואלה היו כפי ששוחח עם בעלים ומו"לים אחרים, ואולי מתסכלות יותר, כי אלוביץ הוא איש ימין שנמנע מלקחת את האתר שבבעלותו לכיוון זה.
וואלה היה אתר שולי ועוין מאוד, שהרוב המכריע של הפרסומים בו היו עוינות חריגה ולא היענות חריגה. נתניהו אמר שהוא לא היה מעורב ברוב המכריע של הפרסומים, לא ידע על פניות דובריו לוואלה ולא ידע על השיח הפנימי בוואלה. חלק ניכר מהפרסומים היו עבודת דוברות שגרתית, כמו שעושים כולם מול כל אמצעי התקשורת.
בתיק 1000 (המתנות מארנון מילצ'ן וג'יימי פאקר) אמר נתניהו, כי מדובר במתנות שנתנו מיוזמתם שני חברים קרובים, בלא שום קשר להיותו ראש הממשלה; המתנות ממילצ'ן החלו כאשר בכלל היה מחוץ לפוליטיקה. היקפי הסיגרים והשמפניות היו קטנים בהרבה מכפי שטוענת התביעה, והוא לא נתן דבר בתמורה לאיש מהם.
בתיק 2000 (השיחות עם נוני מוזס) טען נתניהו, כי השניים כלל לא האמינו זה לזה, וכי מוזס לא הציע לו שוחד. לדבריו, הוא לא יצר זיקה כלשהי בין הסיקור שלו בידיעות אחרונות לבין החקיקה להגבלת ישראל היום, וממילא לא הייתה לו שום יכולת להשפיע על מה שעשה שלדון אדלסון בעיתונו. נתניהו אמר שהוא התנגד בתוקף לחוק ישראל היום בשל פגיעתו בדמוקרטיה, עד כדי כך שהלך ב-2015 לבחירות בשל כך, וברור שלא היה מוכן לתמוך בו תמורת סיקור שאינו מהווה שינוי אמיתי בקו של ידיעות אחרונות.