אחד המרכיבים המרכזיים בקמפיין של דונלד טראמפ אשתקד היה שאין לג'ו ביידן מושג מהמתרחש סביבו. אבל פחות מארבעה חודשים מתחילת כהונתו השנייה, טראמפ עצמו הוא זה הטוען שוב ושוב שאינו יודע על אירועים מרכזיים הנוגעים במישרין לו ולממשלו; במקרים אחרים הוא מרחיק את עצמו מהחלטות חשובות – בדק ומצא וושינגטון פוסט. בשבוע שעבר טען טראמפ, כי לא היה לו חלק בבחירתה של קייסי מינס לרופאה הראשית (הממונה על בריאות הציבור). "אני לא מכיר אותה, הקשבתי להמלצות של בובי" – שר הבריאות, רוברט קנדי הבן – אמר. למחרת אמר כי לא שמע על התנגדותו של הסנאטור הבכיר ת'ום טיליס למינויו של אד מרטין לפרקליט מחוז קולומביה (העיר וושינגטון); טראמפ אישית קידם את מרטין ושוחח עם סנאטורים, לפני שנסוג בשל ההתנגדות הגוברת למינוי. חלפו עוד ארבעה ימים, והוא אמר שאינו יודע דבר על פיטורי כמעט כל העובדים שטיפלו בנפגעי 9/11. לעיתים טראמפ טוען שאינו יודע על אירועי חוץ וביטחון מרכזיים. דוגמה מטלטלת במיוחד, אומר הפוסט, היא מותם של ארבעה חיילים אמריקנים באימון בליטא. הם נעלמו ב-25 במארס, למחרת אמר מזכיר נטא"ו, מארק רוטה, כי נראה שנהרגו – אך באותו ערב אמר טראמפ שלא קיבל עידכון בנושא. סיפור דומה התרחש באחד האירועים הבעייתיים ביותר של הממשל עד כה: "סיגנלגייט". בצהרי 24 במארס חשף העיתון אטלנטיק, כי אחד מכתביו צורף בטעות לקבוצה ברשת החברתית "סיגנל" בראשות שר ההגנה, פיט הגסת', בה הועבר מידע סודי ביותר על ההתקפות בתימן. שעתיים מאוחר יותר אמר טראמפ שאינו יודע דבר וביקש מידע מהעיתונאים. התכנים של הקבוצה הרימו גבות, כאשר נראה שטראמפ לא היה מעורב בדיונים על ההתקפה. "אני לא בטוח שהנשיא יודע עד כמה זה לא עולה בקנה אחד כרגע עם המסר שלו לגבי אירופה", כתב סגנו, ג"ד ואנס. מדבריו של היועץ הבכיר סטיבן מילר עלה, כי הוראותיו של טראמפ היו עניין של פרשנות: "כפי שאני שמעתי את זה, הנשיא היה ברור: אור ירוק", כתב. בשבוע שעבר דווח, כי הגסת' הורה בימיו הראשונים בתפקיד להפסיק את הסיוע לאוקראינה – בלא הוראה של טראמפ, שכלל לא ידע על כך. טראמפ הפגין ריחוק דומה גם בנושא ההגירה, ממשיך הפוסט. כאשר נשאל על התוכנית לגרש מסתננים ללוב, יום לאחר חשיפתה, הוא אמר: "אני לא יודע; תצטרכו לשאול את [המשרד ל]ביטחון פנים". בסוף אפריל הוא טען שלא שמע על מעצרה של הסטודנטית רומייסה אוזטוק בטענה (ללא הוכחות) שהיא קשורה לחמאס - אירוע שצולם ועורר סערה רבתי. עוד טען, כי עורכי דינו הם שמונעים את החזרתו של קילמאר גרסיה, שגורש בטעות לאל-סלבדור ובית המשפט העליון הורה לממשל להשיבו לארה"ב. אחת הטענות החמורות ביותר של טראמפ הייתה בחודש מארס והתייחסה לצו הנשיאותי השנוי במחלוקת, שהפעיל את חוק האזרחים הזרים כדי לגרש מסתננים. למרות שהצו נושא את חתימתו, הוא אמר: "אני לא יודע מתי זה נחתם, כי אני לא חתמתי על זה. אנשים אחרים מטפלים בזה". דובר הבית הלבן הבהיר מאוחר יותר, כי טראמפ חתם על הצו. במקביל אמר טראמפ מספר פעמים, כי את ההחלטות בנוגע למסתננים – נושא מרכזי ביותר בקמפיין שלו – מקבלים אחרים ובראשם שר החוץ, מרקו רוביו. השאלה היא עד כמה טראמפ באמת מחוץ לעסק, ועד כמה הוא רק טוען זאת – מסביר הפוסט. אין דומה לרקורד של טראמפ בתחום חוסר היושר. כאשר מדובר בעניינים רגישים במיוחד, התנערותו יכולה לשרת אותו. אבל גישה מרוחקת זו עלתה לו ביוקר בקדנציה הראשונה, במיוחד בנושא הקורונה. ואין ספק שזהו מצב מעורר תמיהות כאשר זוכרים כיצד הוא תקף את קודמו.