הנורמנים בנו את כנסיית סנט טומיי בקורנוול, בית טיודור הרחיב אותה, הוויקטוריאנים דחפו אליה את אפם. במאה ה-20 הפסיקו אנשים לבוא. עם פרוץ הקורונה היו בה ארבעה מתפללים. היא נסגרה לתמיד. 800 שנות היסטוריה הגיעו לקיצן.
הכנסייה האנגליקנית בצרות, אומר אקונומיסט בנחרצות. שיעור הבוגרים המשתתפים בתפילות צנח בשליש בתוך 15 שנה; 1% בלבד מגיעים מדי שבוע. העלייה במספר המתפללים בקרב הצעירים היא בעיקרה תופעה קתולית. 20 כנסיות אנגליקניות נסגרות מדי שנה. היא טייחה התעללות בילדים; הארכיבישוף מקנטרברי, ג'סטין וולבי, התפטר בשל כך בחודש ינואר ומחליפו טרם נבחר.
יש לזה משמעות, בלא קשר לאמונה הדתית. הבריטים אולי חילוניים – ב-2021 פחות מ-50% הגדירו את עצמם כנוצרים, לעומת 60% עשור לפני כן – אבל בריטניה לא. הכנסייה האנגליקנית היא ממסד; בריטניה אחת מ-20% ממדינות העולם בהן יש דת רשמית. 26 בישופים יושבים בבית הלורדים ומשתתפים בחקיקה, יש לה 4,600 בתי ספר, היא מכתירה את המלך ויש לה רכוש ב-10.4 מיליארד ליש"ט.
בחירת ראש הכנסייה החדש נראית בדיוק כפי שהייתם מצפים ממוסד בן 500, ושהיו לה לאורך הזמן גם מלכים, מלכות ומצודות – יותר לוח שחמט מאשר כנסייה. היא מתנהלת על פי חוקים משנת 1533, הנוטים להתעלם הן מהאיות המודרני והן מהמוסר המודרני (ראש ממשלה יהודי או קתולי אינו יכול להשתתף בבחירה).
למי שייבחר תהיה משימה קשה, מזהיר אקונומיסט. יהיה עליו להתמודד עם מי שמסתייגים מכוחה הפוליטי של הכנסייה לנוכח הצניחה במספר מאמיניה. יהיה עליו להתמודד עם היחלשות הקשר בין הכנסייה למלוכה. יורש העצר, הנסיך ויליאם, אינו הולך לכנסייה מדי שבוע ובארמון אומרים שהוא אינו חש בנוח באווירה דתית – מילים קשות לגבי מי שיום אחד ישא את התואר "מגן האמונה".
משימה מרכזית תהיה לשמר את עברה של הכנסייה. הנצרות שינתה את הנוף באנגליה – צריח כנסייה הוא הדבר הראשון שרואים בכל כפר – ואת השפה האנגלית. האתגר הגלוי ביותר לעין הוא אדריכלי: 16,000 כנסיות פועלות; 197 נסגרו בעשור האחרון. אבל אם חשיבותן ברורה, לא כך תפקידן המודרני. הכנסייה מכרה כנסיות ישנות, במחיר נמוך להפתיע: שתיים נמצאות כעת בשוק בפחות מ-300,000 ליש"ט כל אחת. חלקן משמשות מלכ"רים, אחרות הפכו לבתי קפה. רבות לא ניתן לשנות והן מתפוררות; קרוב ל-1,000 מוגדרות כמבנים בסיכון.
הארכיבישוף החדש יהיה עסוק. הכנסייה האנגליקנית כבר ניצבה בפני משברים. בתקופה הוויקטוריאנית זעזעו תורת האבולוציה והגיאולוגיה את יסודות האמונה. ההבדל כעת הוא שהנסיגה כה שקטה. אולי היא צריכה להשלים עם כך, כפי שנאמר במגילת קהלת: "לכל זמן ועת לכל חפץ". עת לדבר ועת לשתוק, עת ללדת ועת למות.