לכאורה, קל להפנות אצבע כלפי משרד התחבורה – אך האמת המשפטית והמעשית שונה בתכלית. חלוקת הסמכויות מאז האסון במירון נועדה למנוע ריכוז יתר של אחריות ולהבטיח שכל תחום ינוהל על-ידי המשרד המיומן ביותר בו. משרד התחבורה מתפקד כאן כזרוע מבצעת של מדיניות, אחרון בשרשרת המזון, ולא כגורם המוביל את ההחלטות. בפועל, משרד התחבורה איננו המארגן הראשי של ההילולה. מאז אסון מירון, חולקו סמכויות ניהול האירוע בין שלושה גופים: משרד ירושלים ומסורת ישראל מופקד על הפקת האירוע, המשרד לביטחון לאומי אחראי על הבטיחות והסדר הציבורי, ורק תחום ויסות התנועה נתון לאחריות משרד התחבורה – וגם זאת כפוף להנחיות שני המשרדים הראשיים.

במציאות, לא רק שההיערכות החלה זמן רב מראש – אלא שהיא לוותה במאות שעות עבודה, והפקת לקחים משנים עברו. ראוי לציין שהתכנון התבצע מול כל הגורמים הממשלתיים, כולל גורמי ביטחון, כיבוי אש, רפואה ופיקוד העורף, תוך הקפדה על תקני בטיחות מחמירים, והסתמך על ניסיון העבר. האירוע השנה קצר ב-40%, ולכן גם היקף ההיערכות הותאם בהתאם. בפועל, התכנון התחבורתי החל כבר לפני כחמישה חודשים, וכלל מאות שעות תכנון, הדמיה ובחינת תרחישים. מדובר באירוע בסדר גודל בלתי רגיל, המתפרש השנה על משך זמן קצר בהרבה (עקב כניסת שבת) – מה שצמצם את מספר הכרטיסים בכ־40% לעומת השנה שעברה.

לא מחדל, אלא חלוקה לפי עיקרון ברור: כל הקודם זוכה. בהתאם להנחיות הממשלה, 15% מהכרטיסים מוקצים מראש לקהילות שלהן מסורת הדלקה (חסידויות מוכרות כמו בויאן, תולדות אהרון וקרלין), והיתרה מחולקת כך:

• 60% לנוסעי תחבורה ציבורית בקווים ישירים;

• 40% לבאים ברכב פרטי לחניון אליפלט או בהסעות פרטיות לחניון כחל.

ברגע שמסתיימת המכסה – בדיוק כפי שקורה בהופעת זמר של אברהם פריד או במטוס – לא ניתן להוסיף מקומות.

נכון שהיו עומסים – אך לא קריסה. המערכת עברה מבחני עומס ונבנתה לתמוך בעשרות אלפי כניסות. אלא שבשעה הייעודית נרשמו במקביל כ-160 אלף משתמשים, והדבר יצר תורים ואיטיות. בנוסף, אלפי משתמשים ניסו להזמין מספר פעמים תוך כדי ביטולים ותיקונים – מה שיצר עומס חריג. בסופו של דבר, הרוב הצליחו להשלים את ההזמנה, ובמהלך הימים הבאים נוספו חלונות רכישה נוספים. מערכת ההזמנות נבנתה מראש לשאת עומסים, אך ביום ההפעלה הראשון עם פתיחת ההזמנה הוצפו השרתים ביותר מ־160 אלף גולשים במקביל. לכך נוספו כ־3,000 ביטולים ושחזורים ביום – מצב שיקשה על כל מערכת מתקדמת. רוב התקלות תוקנו, ותמיכה טכנית ניתנה לכל דורש.

הקביעה של 'חמש שעות שהות' נובעת מאילוצים בטיחותיים שנקבעו בידי המשטרה ומהנדסי הבטיחות. זו לא מגבלה אישית על כל נוסע, אלא דרך ניהול תנועת קהל – ממש כפי שמתנהלים באירועים המוניים במדינות אחרות. בפועל, אין כל אכיפה נוקשה כלפי היחיד, אך שמירה על קצב תחלופה נדרשת כדי לאפשר ליותר אנשים להשתתף באירוע במתחם מצומצם. אלא שאין מדובר בדרישה מחייבת, אלא בהמלצה לוגיסטית: כשיש עומס באחת התחנות – נדרש ריקון זמני כדי למנוע חנק תחבורתי. השהות בפועל אינה נאכפת, אך שיקולי בטיחות אינם מאפשרים אכלוס בלתי מוגבל. הקריאה לנסוע לצפת במקום בקווים הבין-עירוניים ולנסות להקריס את מערך התחבורה הציבורית כמוה כקריאה לאנרכיה.

מדובר בטענה שמקורה באי הבנה של לוחות הזמנים. האוטובוסים מתפזרים על פני שעות רבות מהבוקר ועד הצהריים, תוך תעדוף יעדים רחוקים. כמו-כן, מוקדי ההמתנה בהר מתפנים בהדרגה, ואין עומס קצה רגעי. מדובר במערך מתוזמן היטב שבו כל אוטובוס מתוכנן להגיע ליעדו לפני כניסת השבת, עם מרווח ביטחון. האוטובוסים האחרונים יורדים מן ההר עד השעה 13:00 – כששעת כניסת השבת באזור היא 19:00 לערך. הקווים הרחוקים מסתיימים מוקדם, והקרובים מאוחר יותר.

אך עיקר הזעם מופנה, שלא בצדק, למוצאי שבת. לאחר שאלפי חסידים שובתים באזור מירון והגליל בשבת - הרבה אחרי שההילולה הסתיימה, הם מלינים כי אין הסעות ישירות לבני ברק, בית שמש וביתר עילית, אלא רק באמצעות רכבת מכרמיאל - שאינה כלולה בכרטיס חופשי חודשי ודורשת תשלום מלא של 52.50 ש"ח, וממנה יש להמשיך באוטובוס מקומי. בזמן תקופת ההילולה הרשמית, המסתיימת ביום שישי בשעה 18:30, נשמרת מסגרת שמאפשרת למנוע חילול שבת - באמצעות עצירת התחבורה לפני כניסת השבת. אולם הדרישות לתגבור מיידי בליל מוצאי שבת, זמן רב לאחר סיום ההילולה בפועל, מביאות לדרישה בלתי סבירה כלפי נהגי התחבורה הציבורית, להיערך תוך דקות ספורות מצאת השבת ולפעמים גם להקדים לצורך הכנה, דבר שמוביל בהכרח לחילול שבת מלא או עקיף. "בעניין הזה", מספר פעיל שבת, "אין לחרדים אלוהים. הם דורשים שאחרים יחללו שבת כדי שהם יוכלו להיות על ההר בשבת. הם עשו זאת גם לפני כמה שנים כאשר ל"ג בעומר חל במוצאי השבת, וגרמו לחילול שבת המוני הן של המשטרה והן של נהגי התחבורה הציבורית. הם מספרים לעצמם סיפורים על כך שהנהגים ערבים, כאילו שזה מותר - זה חילול השם גדול, ומי יודע חשבונות שמיים האם כתוצאה מכך נגרם קיטרוג שהביא לאסון מירון". הדרישות הללו, שבאות לעיתים מצד גורמים חרדיים עצמם ומשרד ירושלים ומסורת ישראל, עומדות בסתירה להיגיון ההלכתי והתחבורתי גם יחד, ומערערות את האיזון הרגיש שבין שירות ציבורי לבין שמירת השבת במרחב הציבורי. במקום לארגן לעצמם הסעים פרטיים, באים עסקנים חרדים בטענות למשרד התחבורה על כך שאינו נעתר לגחמותיהם. לתנועה למדינה יהודית ודמוקרטית, שהביעה חשש לפיו המשך ההילולה לתוך שבת יגרום לחילול שבת עקיף, נמסר מראש הרשות הארצית לתחבורה ציבורית עידן מועלם כי "משרד התחבורה והרשות הארצית לתחבורה ציבורית פועלים בתיאום הדוק עם כל הגורמים הרלוונטיים - לרבות משרד ירושלים, משטרת ישראל, פיקוד העורף והרשויות המקומיות - על-מנת להבטיח קיומו של אירוע בטוח, מאורגן, מותאם לציבור שומרי המצוות ומתוך שמירה מלאה על קדושת השבת".

האירוע לא מתקיים בשבת, ולכן מי שבוחר להישאר עושה זאת על אחריותו. במוצאי שבת לא מופעלים חניונים, וקיבולת ההר מוגבלת. אחת הטענות המרכזיות שמופנות כלפי המארגנים היא כי התחבורה הציבורית לא תוכל לעמוד בעומס של מוצאי שבת, כאשר עשרות אלפים מבקשים לרדת מההר. אך המציאות מורכבת יותר: מספר השובתים על ההר בשבת מוערך בכ-20 אלף איש בלבד. לטובתם תוכנן מבעוד מועד תגבור משמעותי, הכולל תשע רכבות ממסוף כרמיאל ורכבת נוספת בכוננות, לצד הפעלת אוטובוסים מתוגברים. כל אלה יחלו לפעול כשעה לאחר צאת השבת – תוך שמירה על קדושת השבת והימנעות מחילולה. יתרונה של הרכבת ברור: קיבולת שוות ערך ל-60 אוטובוסים בכל נסיעה, ולכן היא הפתרון היעיל ביותר לפרק זמן קצר וצפוף. מאחר שמדובר בשגרה ולא בזמן ההילולה עצמה, לא יופעלו החניונים, ותעריף הנסיעה יהיה רגיל. חשש לגיטימי – אך לא מבוסס. על-פי נתוני הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, תוכננה הפעלה מדורגת החל מ־21:30 – עם תגבור ניכר. הרכבות שתופעלנה בכרמיאל נועדו בדיוק לצמצם את העומס באוטובוסים ולספק חלופה מהירה. הפיזור במוצאי שבת תוכנן כך שיימנע עומס נקודתי ויתפרש על פני מספר שעות.

הטענה הזו אינה מדויקת. אומנם ישנם מפעילים פרטיים הפועלים במסגרות קהילתיות, אך גם הם כפופים למערך הפיזור המרכזי ואינם מורשים לעלות להר ישירות. בפועל, כלל ההסעות – ציבוריות ופרטיות – מתנקזות לחניונים מוסדרים ומשם ממשיכות באמצעות מערך ההסעות המאובטח. אין כל מסלול עוקף, ולכולם יש מסגרת אחידה. הסעות פרטיות אכן גמישות יותר – אך גם הן אינן מורשות לעלות להר בעצמן. כל אוטובוס פרטי עובר דרך מערך ההסעיות של החניונים. מדובר בתיאום אחיד – והטענה על עקיפה שגויה מיסודה.

מותר לבקר, ראוי לדרוש שיפור – אך בטרם מטיחים האשמות יש להכיר במורכבות. מדובר באירוע רב־מערכתי, רגיש ועמוס, שהיערכות אליו נעשתה במלוא הרצינות. במערכת הציבורית אין פתרונות מושלמים – אך לעיתים רבות גם אין הצדקה להפוך כל תקלה נקודתית לטענת כשל כולל.