משפט אחד בסוף תצהירו של בנימין נתניהו בעניין רונן בר חמק מתחת לראדאר, בכל המהומה סביב פרטי התצהיר והתכתשותו הפומבית עם בר. נאמר בו: "עניינה של עתירות אלו [כך במקור] איננה בעצמאותו של ראש השב"כ הכפוף על-פי חוק לממשלה הנבחרת אלא בעצמאותה של ממשלת ישראל המייצגת את רצונו של הציבור שבחר בה, למלא אחר חובותיה כמו כל ממשלה נבחרת במשטר דמוקרטי".
שימו לב למילים "המייצגת את רצונו של הציבור שבחר בה". כנראה לא בכוונה, נפלטה כאן כל תפיסת העולם בשמה חותרת הממשלה הנוכחית תחת יסודות הדמוקרטיה. היא סבורה שעליה "לייצג את רצונו של הציבור שבחר בה". לא לפעול למען המדינה כולה, לא לראות לנגד עיניה את טובת כל אזרחיה ותושביה, אלא לייצג את רצון בוחריה. לכן היא חושבת ששלטון הרוב משמעותו עריצות הרוב, לכן היא דוהרת להפיכה משטרית, לכן היא מעניקה לציבור שלה מיליארדים ופטור משירות צבאי.
האמת הפוכה ומצויה בפסקה החשובה ביותר במגילת העצמאות: "לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם,
נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית". מועצת העם הייתה אז המקבילה לפרלמנט וחבריה – מכל הסיעות – הם שייצגו את כל יהודי ארץ ישראל והקימו את המדינה. הפרלמנט הוא נציג העם והוא ממנה את הממשלה, שמתוקף כך אמורה גם היא להיות נציגת העם. השגרירויות הן של ישראל, לא של הממשלה; המשטרה היא של ישראל, לא של הממשלה; הצבא הוא של ישראל, לא של הממשלה.
השבוע קיבלנו באותו תיק עוד פנינה מעורכי דינם של בנימין נתניהו וממשלתו, בראשותו של ציון אמיר. הם ביקשו שלא לתת פסק דין אלא לדחות את העתירות בעקבות התפטרותו של בר, ושיגרו איום ברור: קבלת עמדתה של גלי מיארה, לפיה יש לפסוק בנקודות העקרוניות שעלו במשבר זה, "עלולה לגרור את ישראל למאבק מיותר בין כלל רשויות השלטון".
אם תעזו לפסוק – וההנחה היא שתפסקו נגדנו – נכסח לכם את הצורה. אחרי שהחלטנו להשתלט על בחירת השופטים, אחרי שמנענו מינוי שופטים, אחרי שהחרמנו את נשיא בית המשפט העליון, אחרי שהשקנו מסע שיסוי נגדכם, אחרי שהשתלטנו על מינוי נציב התלונות על שופטים, אחרי שהתחלנו להוריד לכם את השכר – תסמכו עלינו שנמצא עוד דרכים למרר את חייכם.
אולי זה מסביר תמיהה שעלתה בדעתי כאשר שמעתי שאמיר מייצג את נתניהו בהליך הזה (אחרי שייצג את יריב לוין בנוגע למינוי נשיא בית המשפט העליון): מה לו ולתיק הזה? אמיר הוא פליליסט ותיק ומובהק, בעוד שסוגיית בר היא הכל חוץ מאשר פלילית – מינהלית, חוקתית, אפילו דיני עבודה. זה נשמע ממש הפוך מהכישורים שלו. אבל השבוע הבנתי: האיום הזה שייך הרבה יותר למחוזות בהם מתמחה אמיר.