"מדובר בתופעה מאוד מדאיגה שאנחנו מזהים ברשת. חטופים ומשפחות חטופים שמביעים את דעתם הפוליטית או בכלל על המצב בישראל, מקבלים קיתונות של רעל, של הסתה אפילו, בגלל שהם מעיזים לדבר", אמר השבוע מנכ"ל פייק ריפורטר, אחיה שץ. "הדבר הזה הוא שיטתי וחוזר, אנחנו רואים את זה קורה שוב ושוב".
ואתר mako הוסיף: "לא מדובר בבוטים, אלא באנשים אמיתיים. ישראלים ששולחים את החיצים הרעילים ביותר נגד חטופים ששוחררו מעזה, ולפי חוקרי רשתות חברתיות לא מדובר במקרים בודדים, אלא בתופעה מתפשטת".
לפי הדוגמאות שמביא האתר של חדשות 12, הרעל פועל לרוב בכיוון ברור: נגד מי שמותחים ביקורת על
בנימין נתניהו וממשלתו (אם כי הוא קיים גם בכיוון ההפוך). זה לא צריך להפתיע. תעשיית הרעל המזוהה עם נתניהו פועלת במלוא המרץ כבר כמה שנים: נגד חוקריו, נגד תובעיו, נגד יריביו, נגד עיתונאים. מאז 7 באוקטובר היא מגויסת נגד כל מי שאפשר, כדי לנקות את נתניהו מאחריות למחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה, גם אם זה אומר לצאת נגד ראשי כוחות הביטחון.
אבל כאשר מדובר בחטופים ובשורדי שבי – זה כבר שיא חדש של גועל. כמה רוע צריך בשביל זה, כמה אכזריות צריך. ואני לא מדבר על כמה חברי כנסת, כולל מישהי שהתבטאה השבוע, שכבר עברו מזמן את גבולות הגועל והרוע אל תחומי הפסיכוזה. הגועל הזה בהחלט מחייב חשיבה מעמיקה על אחריות הפלטפורמות – הרשתות החברתיות – למה שמתפרסם בהן.
חופש הביטוי, כמו כל זכות יסוד, אינו בלתי מוגבל. יש מקרים מובהקים בהם חייבים לסתום את פיותיהם של מי שמנצלים אותו לרעה. קשה לחשוב על מקרה ברור יותר.