פולין נעלמה פעמיים מן המפה כאשר נבלעה בידי שכנים חמדנים. מלחמת העולם השנייה הובילה לעשרות שנים של דיכוי קומוניסטי. אבל כיום היא מעצמה צבאית וכלכלית אירופית: צבאה גדול מזה בריטניה, צרפת וגרמניה, ורמת החיים בה עומדת לעבור את זו של יפן. אבל, תוהה אקונומיסט, האם היא עומדת להשליך את השפעתה? זו השאלה הניצבת בפני הפולנים בבחירות לנשיאות ב-1 ביוני. מפלגת החוק והצדק מציעה חזון ימני-לאומני ועימות עם שכנותיה והאיחוד האירופי. המרכז אומר שבעולם מסוכן, זקוקה פולין לאירופה כדי להעצים את יכולותיה, בדיוק כשם שאירופה זקוקה לה כמקור לביטחון ודינמיות כלכלית. לרוע המזל, נכון לעכשיו הימין מוביל. בשלושת העשורים האחרונים הראתה פולין כמה אפשר להרוויח מאינטגרציה באירופה וממדיניות כלכלית טובה. ההכנסה לנפש עלתה פי שלושה מאז 1995. מאז הצטרפה לאיחוד ב-2004 היה בה רק מיתון קצר אחד בשיא הקורונה; הצמיחה הממוצעת היא 4% בשנה. ורשה משגשגת, הייצור גדל, היא תצא נשכרת מההשקעות הגרמניות המתוכננות בביטחון ובתשתיות. אל מול הפחד המתמיד מפני רוסיה, פולין השתמשה בעושרה כדי לחזק את בטחונה. צבאה כעת הוא הרביעי בגודלו באירופה והשלישי בנאט"ו. תקציב הביטחון שלה הוא 4% תוצר – כפליים מהיעד של נאט"ו – ומתכננת להעלותו בשנה הבאה ל-5%. כל אלו מניבים השפעה: ראש ממשלתה, דונלד טאסק, התלווה אל מנהיגי גרמניה, בריטניה וצרפת בקייב כדי להפגין את תמיכה של אירופה באוקראינה. לאור מה שהשיגה פולין גם בעשר שנות שלטון הימין, ניתן לחשוב שהבחירות לנשיאות לא כל כך חשובות, במיוחד לנוכח העובדה שכוחו של הנשיא פחות מזה של ראש הממשלה. טעות – טוען אקונומיסט. הנשיא יכול להטיל וטו על חוקים, ויש צורך ברוב של 60% בפרלמנט (הסיים) כדי לבטל את הווטו – ולטאסק אין רוב כזה. הנשיא היוצא, אנדריי דוּדָה, הוא איש החוק והצדק ובלם או עיכב חקיקה רבה של הממשלה.

פולין יכולה לתת את הדוגמא

המפלגה רוצה שיורשו יהיה קרול נברוצקי, אידיאולוג נוקשה שיהיה פחות גמיש מאשר דודה. קרוב לוודאי שהוא ישתמש בכוחו כדי לחסום את האנג'דה של טאסק, כדי לסלול את הדרך לנצחון מפלגתו בבחירות הבאות לפרלמנט. כדי לנצח בבחירות לנשיאות, זקוק נברוצקי לתמיכת מפלגות הימין הקיצוני, המנצלות רגשות אנטי-אוקראיניים; אחת מהן היא אנטישמית בגלוי. זה חשוב, כי טאסק מנסה למחות את הנזקים שגרמה החוק והצדק כאשר שלטה בשנים 2023-2015. היא אומנם נקטה מדיניות כלכלית וביטחונית הגיונית, אך השתלטה בשיטתיות על מערכת המשפט, התקשורת, השירות הציבורי, הבנק המרכזי ומערכת הבנקאות. היא התקוטטה עם בריסל על שלטון החוק, והאיחוד מנע מפולין גישה לחלק מתוכניות הסיוע שלו. בניגוד לכך, מאסק – שהיה נשיא מועצת אירופה – מחויב ליבשת. בהנהגתו פולין משתפת פעולה עם מדינות אירופה בביטחון, דיפלומטיה והגנה לרווחת כולן. המועמד שלו לנשיאות הוא ראש עיריית ורשה, רפאל טרצקובסקי, ואם הלה ייבחר – השת"פ עם אירופה יהיה קל יותר והשפעתה של פולין תגבר. העולם השתנה מאז נצחונו של טאסק לפני שנתיים, מזכיר אקונומיסט. עם דונלד טראמפ בבית הלבן, המשימה של בניית אוטונומיה ביטחונית אירופה אינה מותרות אלא צורך דחוף. פולין יכולה לא רק לתת את הדוגמה, אלא גם להיות קול רב-עוצמה בעד תמיכה באוקראינה והרתעה מול רוסיה. מבחינה כלכלית, היא דוגמה למדיניות מרכז היבשת ומזרחה, וטאסק יכול להוביל את הרפורמות שהאיחוד זקוק להן בדחיפות. הבחירות בשבוע הבא צמודות. בסיבוב הראשון זכו מועמדי הימין יחדיו ב-52%. אם נברוצקי ינצח בסיבוב השני, פולין ואירופה יסבלו – מזהיר אקונומיסט. אירופה תאבד מקור של דינמיות, ופולין תסתכן באובדן המקום בלב אירופה אותו עמלה כל כך להשיג.