רבים מתושבי טהרן למדו לאורך שנים של עיצומים, שלטון כושל ושחיתות להסתפק במועט ולשים בצד את חלומותיהם. הריאל איבד בשנה האחרונה מחצית מערכו. חברות מתקשות לגייס הון ולקוחות. האינפלציה כה גבוהה, עד שמחירי מוצרי היסוד משתנים מדי יום – מדווח וושינגטון פוסט בכתבה נרחבת מהעיר. יש המפרשים את נכונותה של אירן להיכנס למו"מ גרעין עם ארה"ב כסימן של חולשה; אחרים אומרים שאירן רעבה לשינוי אך רחוקה מלהישבר. "זה קשה, אבל מצאנו דרך להסתדר", אומרת מריאם בת ה-34. ידידתה שרה מוסיפה, שעקרונית הן תומכות במשטר, גם אם "כמה פוליטיקאים דואגים רק למלא את כיסיהם". השתיים משתייכות למעמד הביניים, מתגוררות בדירות שבבעלות משפחותיהן ויכלו להפסיק לעבוד כאשר ילדו, הודות למשכורות של בעליהן. בגלל האינפלציה, הילדים מקבלים פחות צעצועים ובגדים חדשים, וחופשות הפכו לנדירות. אבל אין דרך שהמדינה תוכל להתמודד עם עיצומים אין-סופיים, טוענת מריאם. החוקר הבריטי אספנדיאר בטמאנג'לידג' אומר כי הכנסות משקי הבית מלמדות על יציבות ואפילו עלייה מאז אשתקד. "יש סוג של הסתגלות למציאות החדשה. נראה שהמדינה יוצאת מהתקופה הקשה ביותר של המצב הכלכלי", הוא אומר. למרות שלאירן יש עדיין אתגרים רציניים בנוגע לחוסר יעילות וניהול כושל – המודגמים בהפסקות החשמל הנוכחיות – הנתונים אינם כאלה של מדינה שעל סף קריסה, הוא מוסיף. עם זאת, למנהיגיה יש סיבות טובות לשאוף להקלת העיצומים: הם מביטים אל מעבר למפרץ הפרסי ורואים שנותרו מאחור. פקידים באירן שבים ואומרים, שגישת הלחץ המירבי של דונלד טראמפ לא הצליחה לשבור את המדינה. גם התומכים במו"מ עם ארה"ב, מדברים בנימה של דאגה – בניגוד לצהלה שליוותה את ההסכם עם ממשל אובמה ב-2015. יש התולים זאת בהתפכחות הכללית מן הממשל; אחרים מסבירים זאת בחוסר האמון בטראמפ, שפרש מן ההסכם ב-2018 והורה על חיסולו של קאסם סולימאני ב-2020.