השופט: גיל אדלמן, בית משפט השלום באילת
המועד: יום שלישי, 27.5.2025, שעה 09:00
הנושא: תיקים פליליים
השופט גיל אדלמן נכנס לאולם ב-08:57: "כמה דקות נתחיל. יש עם מה להתחיל?" התובעת עונה בשלילה והוא יוצא. כמה סניגוריות נכנסות, אדלמן חוזר ב-09:03 ומיד ניגש לדוכן סניגור ומנהל עימו שיחה על סדרי הדיון - מה שלא אמור להתנהל בצורה כזאת. כעת מחכים לנאשמים שטרם הועלו לאולם.
אחת הסניגוריות מציעה להתחיל עם הלקוח שלה ולקבוע מועד להוכחות. אדלמן שואל האם היה גישור, ונענה שהוא לא עלה יפה. אדלמן: "ניתן מענה [לכתב האישום]? אחרת לא היה גישור". הסניגורית מדברת על משהו שביקשה ואדלמן מגיב בהומור: "הגזמת". הסניגורית: "החלטתי להשתולל". אדלמן: "זה חד-פעמי". הוא בודק ביומנו מועד אפשרי לדיון, מתחיל עם 17 ביולי (לפני הפגרה) ושואל: "כמה זמן את חושבת יספיק לדיון? שעתיים? אני יכול ב-21 בספטמבר משתיים עד ארבע". הסניגורית: "זה יום לפני ראש השנה". אדלמן: "לא טוב? או ב-28 בספטמבר, מאחת וחצי עד שלוש וחצי, בסדר?"
הנאשם מגיע רק כעת והסניגורית מעדכנת אותו. אדלמן מכתיב החלטה ובמקביל מתחילה המהומה המוכרת (ולא לטוב) מימי דיונים שכאלה. שני סניגוריות מדברות בקול, איש שב"ס מדבר עם סניגורית ולאחר מכן במכשיר הקשר, איש שב"ס אחר מדבר מתא העצורים עם תובע, סניגורית מדברת עם אותו תובע.
אדלמן אינו מעיר על כל אלה ובמקום זאת פונה ברוח טובה לקלדנית: "אני מדבר אל עצמי? אומרים שזה סימן לאינטליגנציה". הוא בודק את הפרוטוקול ופונה לנאשם: "בוקר טוב. אני מבין שהיה נסיון גישור שלא הצליח, אז קבעתי לך מועד למשפט לספטמבר, עם העדים. מה המצב, אתה עצור עד תום ההליכים?" - כן. "אז אם במקרה תשתחרר, תצטרך לבוא. עורכת הדין יודעת את התאריך".
"המועד הכי קרוב הוא בשנת המשפט הבאה"
לפני הדיון הבא משוחח אדלמן עם עוזרו, סניגורים ותובעים מדברים ביניהם, תובע מדבר עם מישהו ודווקא הקלדנית מתערבת: "זה מפריע לי, אני לא שומעת". הסניגורית טוענת שקיבלה סרטונים רק לפני שבועיים ואדלמן מברר: "זה סרטון שהאמור לתעד את העבירה?" - לא, את החקירה. היא מבקשת דחייה קצרה למועד הכי קרוב.
"המועד הכי קרוב הוא בשנת המשפט הבאה", מגיב אדלמן, אם כי מוסיף: "אני רוצה לקדם לכם את העניין". הוא קובע ל-21 באוקטובר ו"מובהר כי ההגנה תפעל למצות את מלוא ההליכים - חשבתי שאמרתי 'מובן' - עד למועד הדיון הנדחה על-מנת שניתן יהיה לקיים את הדיון". הסניגורית והתובע מדברים על קביעת פגישה ואדלמן אינו מגיב.
כעת הקלדנית נוטלת פיקוד: "עם מה אפשר להתקדם?" היא אומרת לאיזה תיק נכנסה ואומרת לסניגורית: "תגידי". אדלמן שואל האם הנאשם באולם והקלדנית משיבה: "לא, הוא עצור בתיק אחר, הוא לא הובא". התובע: "בית המשפט הורה לזמן אותו". אדלמן: "נכון, אני רואה שזימנתי". הקלדנית מתקשרת ליחידת נחשון ומבררת האם הנאשם נמצא בבית המשפט, נענית בחיוב ומבהירה: "אז אנחנו צריכים אותו עכשיו". איש השב"ס נכנס ומוודא את מי להעלות.
סניגור נכנס לאולם ופונה לקלדנית: "את יכולה לפתוח פרוטוקול בבקשה?" הקלדנית: "לא, אני באמצע, ואתה לא מבקש ממני לפתוח דיונים". הסניגור: "באמצע מה?" הקלדנית: "פרוטוקול". אדלמן אינו מתערב לכל אורך הדו-שיח המוזר הזה. עוד כמה שיחות בין הנוכחים, ואז נכנסת מישהי: "אני יכולה לשאול שאלה? אמור להיות פה דיון בתשע, מה הסיכויים שזה יהיה פה בזמן?" אדלמן: "יש כמה דיונים בתשע, מנסים לקדם".
"למה אתם לא ערוכים למענה?"
כולם מדברים עם כולם. גם כאשר משתררת דממה, היא אורכת אולי דקה או שתיים. הקלדנית אומרת שהיא פותחת פרוטוקול למה שמכונה כאן "השלישייה" - שלושה נאשמים באלימות קשה. איש השב"ס מעדכן מי הסניגורים שלהם, סניגור אחד מדבר איתם בתא הנאשמים, חברו מצטרף, סניגורית יוצאת ונכנסת ויוצאת. אדלמן: "אפשר לקבל מענה בינתיים?"
הסניגורים מבקשים דחייה ואחד מהם טוען, שהמדינה מבקשת ומקבלת הארכה של צווי חיסיון מאחורי גבה של ההגנה. אדלמן משיב: "אני מקבל [את הבקשה] ושולח לתגובת הצדדים". הסניגור מבקש לקבוע דיון בנושא. אדלמן: "אני לא קובע דיונים כאלה. בבתי משפט אחרים זה עובר, אלא אם יש להגנה טענות. למה אתם לא ערוכים למענה? הבעיה היא שמסוף השבוע אני לא אהיה. יש לכם גישור ב-22 ביוני, הבעיה היא שלא יכול להיות גישור אם אין מענה. תכפור ותגיבו בכתב. אני לא רוצה שידחו לכם את הגישור".
סניגורו של נאשם 1 טוען בישיבה ולאחר מכן מדבר עם מרשו; אדלמן אינו מעיר. סניגורו של נאשם 3 מוסר מענה, כופר באופן כללי ואדלמן מנחה אותו לענות על כל סעיף. "אין טענת אליבי או משהו כזה" - לא. התובע מגיב בנושא החיסיון. סניגור 3 מתפרץ לדבריו, סניגור 2 מדבר עם הנאשם, אדלמן אינו מגיב. הוא מתחיל להכתיב החלטה, אך סניגור 1 מתפרץ: "רגע, אדוני!" הוא מרים את קולו על התובע, ללא תגובה מצד אדלמן.
לבסוף אדלמן מנסה לחתוך: "אנחנו ננהל עכשיו הוכחות על השאלה האם קיבל את החומרים [חומרי החקירה]?" הוא דופק על השולחן: "רבותי". סניגור 3 מדבר עם סניגורית בצידו השני של האולם ולא ניתן לשמוע את ההכתבה של אדלמן. הוא מציע ישיבת תזכורת ב-13 ביולי. סניגור 3: "זה י"ז בתמוז". אדלמן צוחק: "אתה צם? זה קשה לך?" הוא קובע לאותו יום ומאחל "בהצלחה בגישור". אחד הנאשמים מנהל שיחה מתא הנאשמים עם מישהי באולם, ללא תגובה של אדלמן ואנשי נחשון. סניגור מתבדח עם הקלדנית: "נסגור את החשבון לפני ההפסקה". אדלמן צוחק: "לא כדאי לך להסתבך".
"זה תהליך מאוד אינטנסיבי"
גם אדלמן מרגיש שצריך לשנות כיוון: "איך אפשר לנתב את היום הזה לפסים חיוביים?" סניגורית ניגשת לדוכן ומדברת איתו ועוד שיחות מתנהלות באולם. אותה סניגורית מבקשת להפנות את הנאשמת לתסקיר לבחינת האפשרות להעברת התיק לבית המשפט הקהילתי. אדלמן: "יש אינדיקציות להתאמה?" לנאשמת יש ארבעה ילדים, שניים הוצאו מחזקתה, שניים בחזקת האב בפיקוח רשויות הרווחה והיא בהריון מתקדם, יש מורכבות התמכרותית וטיפולית, יש עבר פלילי.
אדלמן לסניגורית: "הובהר לה במה זה כרוך אם וכאשר?" הוא פונה לנאשמת: "את מבינה למה מנסים לבדוק את ההתאמה שלך? זה תהליך מאוד אינטנסיבי, להגיע לבית משפט פעם בשבועיים-שלושה, קשר עם עובדת סוציאלית. את ערוכה לזה?" - כן. לתובע: "מה עמדת התביעה? אני מבין שיש כאן בקשה למאסר". הוא מכניס לפרוטוקול בשם הסניגורית, שיש "נתונים נוספים שמפאת צנעת הפרט אבקש כרגע לא להעלות לפרוטוקול".
התביעה מסכימה ואדלמן מפנה אותה לתסקיר, תוך שהוא מציין ש"היום בשעה טובה" יש בית משפט קהילתי באילת. "כמה זמן לוקח להם?" - חודשיים. "מתי היא צפויה ללדת?" - 16 ביולי. "תבואי ב-21 באוקטובר בשעה 10:30, ואם מזמנים אותך לפגישות - כמובן חשוב מאוד לשתף פעולה".
השורה התחתונה: בנקודה מסוימת רשמתי לעצמי: "אדלמן הוא האדם הכי פחות מורגש באולם"; היו רגעים בהם הקלדנית ניהלה את האולם. המהומה אינה פוסקת והוא כלל אינו מנסה למנוע אותה, למרות שהמדור כבר ראה שניתן להשתלט על ימים פליליים. גם השיחות הפרטיות-למחצה עם הסניגורים הן פסולות. אדלמן אינו יכול לקדם בצורה ממשית את הדיונים, בשל הבעיות הרגילות של ימים אלה; אבל הוא חייב למנוע את אווירת השוק השוררת באולמו.
יעילות: 7.
מזג שיפוטי: 6.