הפעם הם הוזמנו. ב-22 במאי הריעו תושבי וילנה לטנקים הגרמניים שחצו את העיר. אבל חלק מהנכבדים הגרמנים שהוזמנו להשקת חטיבת הפנצר ה-45 חשו שלא בנוח, עד שהבטיחו במבטים הקורנים של עמיתיהם הליטאים. החטיבה, שתגיע ל-5,000 איש בעוד שנתיים, היא הראשונה המוצבת מחוץ לגבולות גרמניה מאז 1945. היא גם סמל למהפך שעבר על המדינה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה והודעתו של הקנצלר דאז, אולף שולץ, ב-2023 על השקעת 100 מיליארד אירו בביטחון. תקציב הביטחון של גרמניה הוא כעת הרביעי בגודלו בעולם ויש עוד בדרך, מציין אקונומיסט. לאחר שהבונדסטג אישר להקל את מגבלת החוב הקבועה בחוקה, הממשלה החדשה מתכננת להגדיל אותו עוד יותר. הקנצלר פרידריך מרץ אומר כי בכוונתו להפוך את הבונדסווהר לצבא הקונבנציונלי החזק ביותר באירופה. גרמניה גם תתחייב להוציא 3.5% תוצר לביטחון ועוד 1.5% לתשתיו קשורות – 215 מיליארד אירו לשנה במונחים הנוכחיים. כל בעלות בריתה של ברלין מקדמות בברכה מחויבות זו לביטחון היבשת. אט-אט, גם הגרמנים מסתגלים לשינוי. ההשקעה שיזם שולץ סתמה את החורים, כפי שאמר הרמטכ"ל, קרסטן בראואר, אך נותר עוד הרבה לעשות. גל ההוצאות הבא מכוון לחזק את מעמדה של גרמניה כ"עמוד השדרה החיוני" של אירופה. בראש סדר היום מצויים ההגנה האווירית, חידושי מלאי התחמושת ובניית יכולות למהלומות מרוחקות ומדויקות. סדר העדיפות של הבכירים ברור: לייצר הרבה ובמהירות. יש החוששים שגרמניה אינה מפיקה את הלקחים מאוקראינה, עם הכטב"מים ושדות הקרב ה"שקופים". לגרמניה יש היי-טק מצוין, אך הדרג הפוליטי אינו יודע לנצל אותו – זאת הטענה. איש אינו רוצה להילחם את המלחמה הקודמת ולהיתקע עם מלאי של כטב"מים המתיישנים במהירות – כשם שאסור להסתמך יותר מדי על המערכות המסורתיות.

הטנקים אמורים להתאים לנשים הרות

שדרוג של הבונדסווהר גם מחייב להתמודד עם תכנון איטי וביורוקרטיה מכבידה. רבים סבורים, שהצבא סובל מעודף מנהלים והרכש אורך זמן רב וכפוף לדרישות אבסורדיות, כמו להבטיח שהטנקים מתאימים לנשים הרות. המשימה להתמודד עם מכשולים אלו מוטלת על שר ההגנה, בוריס פיסטוריוס, הפוליטיקאי הפופולרי ביותר ביפן. עם זאת, לא הכל משוכנעים שהוא ניחן בסבלנות הדרושה כדי להתמודד עם הביורוקרטיה של הצבא. והגמשה של המערכת עשויה שלא להספיק, מדגיש אקונומיסט. האם הגרמנים מוכנים להפוך את עצמם ל"ערוכים לקרב", כפי שדורש פיסטוריוס? מסיבות היסטוריות ברורות, הם ספקנים לגבי הכוח הצבאי. שולץ היה זהיר בדבריו ובצעדיו בסיוע לאוקראינה; הטון של מרץ נחרץ יותר. חלקים מהגישה הישנה נותרו בעינם, כמו עשרות אוניברסיטאות המסרבות לקבל מענקים ממשלתיים למחקרים צבאיים. אם אוקראינה תאולץ להסכים להפסקת אש גרועה, המומנטום עלול לדעוך. נכון לעכשיו, אולי משום שהעלאת תקרת הגרעון אפשרה לגרמניה להימנע מבחירה בין תותחים לבין גרביים, הציבור תומך במידה ניכרת בשינויים. גם הגישות כלפי הצבא משתנות: חיילים נתקלים בגילויי אהדה שלא חשו לפני כן. מבחן משמעותי יהיה כאשר יחל הדיון על גיוס חובה, אותו השעתה אנגלה מרקל ב-2011. הבונדסווהר מתקשה להגיע ל-180,000 איש, בעוד היעד הוא 203,000. בראואר מעריך שלאור ההתחייבויות כלפי נאט"ו, גרמניה תצטרך עוד 100,000 איש (כולל מילואים) ב-2029. נכון לעכשיו, הממשלה מקווה שתוכל להסתדר עם שאלונים הנשלחים לבני 18 (הרחבה לנשים מצריכה שינוי בחוקה) – מה שיקנה זמן כדי לבנות את המחנות ולשכור את המדריכים להגדלת הצבא. אבל כמעט הכל סבורים, שיהיה צורך בצורה כלשהי של גיוס חובה. רוב הגרמנים תומכים בכך; באופן טבעי, היא נמוכה בהרבה בקרב הצעירים.