בפעם הראשונה מזה עשרות שנים, העולם העשיר מתחמש מחדש בצורה נרחבת. המלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון, החשש מעימות בטייוואן והגישה האימפולסיבית של דונלד טראמפ לבריתות, הפכו את הגדלת תקציבי הביטחון לעדיפות דחופה – מסביר אקונומיסט. בשבוע שעבר החליטה פסגת נאט"ו להגדיל את תקציבי הביטחון ל-3.5% תוצר ולהקצות עוד 1.5% להוצאות קשורות. אם מטרות אלו יושגו עד 2035, התוספת תהיה 800 מיליארד דולר בשנה ביחס לערב הפלישה הרוסית לאוקראינה. ולא רק נאט"ו: לפי אחת ההערכות, תקציב הביטחון של ישראל הגיע אשתקד ל-8% תוצר; וגם יפן מתכננת להוציא הרבה יותר. סכומים גדולים כאלה עשויים לעצב מחדש את הכלכלה העולמית, בכך שיהדקו את התקציבים ויסיטו פעילות. רבים מהפוליטיקאים טוענים שמדובר בבשורות טובות לכלכלה, אך אקונומיסט טוען שאין זה כך. שימוש בתקציבי הביטחון למטרות כלכליות יהיה טעות יקרה. ההשלכה הברורה ביותר תהיה הלחץ הפיננסי: החובות כבר גבוהים והלחץ הפיננסי על הממשלות, בשל הזדקנות האוכלוסייה ועליית הריבית, הולך וגדל. התוצאה תהיה קיצוץ בהוצאות אחרות, כגון החברתיות. קיצוץ בהוצאות או העלאת מיסים במלוא הסכום הדרוש יהיו בלתי אפשריים מבחינה פוליטית, כך שהגרעונות יעלו – וגם הריבית. מבחינת הצמיחה, מדובר בעיקר בסוג של תמריצים לכלכלה – והם יהיו מתונים ואף בלתי רצויים בתקופה של אבטלה נמוכה ואינפלציה מתמשכת. הוצאות הביטחון יקרות ואינן מעלות במישרין את רמת החיים של איש. לעומת זאת, הוצאות המו"פ הביטחוניות יכולות להועיל יותר, משום שיעודדו את היוזמה הפרטית; כך החלו את דרכם האנרגיה הגרעינית והאינטרנט. ההוצאות לנשק עשויות גם להגדיל את הביקושים לרוחב הכלכלה. פוליטיקאים מקווים שיהיה בכך כדי לפצות על השלכות הירידה בתיעוש, אך לדעת אקונומיסט הם כנראה יתאכזבו. הייצור הביטחוני הוא כעת מאוד מקצועי ואוטומטי, כך שהוא ייצור פחות משרות מאלו שאבדו לטובת הטכנולוגי. לפי אחת ההערכות, מדובר ב-500,000 משרות בחברות נאט"ו באירופה, לעומת 30 מיליון הקיימות בתעשיה ביבשת. תקציבי הביטחון המוגדלים יחייבו את הממשלות לאזן בין הגנה, יעילות ואיכות. כולם ירצו נתח בהם, אך יש להיזהר מוויתורים. אחת הבעיות בהוצאות הביטחון האירופיות היא שיותר מדי מדינות מנסות ליצור מערכות משלהן. מדינות האיחוד מפעילות 12 סוגי טנקים, בעוד ארה"ב מייצרת אחד בלבד. כפילות היא בזבזנית ומקשה על צבאות לפעול יחדיו. הממשלות יהיו חייבות לפעול ביעילות מירבית בהוצאת כספי משלם המיסים, מדגיש אקונומיסט. שפיכת כסף על מקומות וענפים מועדפים רק תוביל ליותר העלאת מיסים או ליותר קיצוץ בהוצאות החברתיות. כדי שהחימוש מחדש יצליח, הממשלות יצטרכו להסביר אותו ביושר לבוחרים. אם ינסו להשיג הכל בתקציב אחד, הן לא יעשו דבר כהלכה. אין טעם בהגדלת הצמיחה אם התוצאה תהיה פלישה של האויב.